מילדות לבגרות
הַתִּקְוָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם
יאיר בן־חור
אֵין לְךָ יֵאוּשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר
מֵאֲשֶׁר לְחַכּוֹת לַתִּקְוָה בְּתוֹחֶלֶת
חַסְרַת מַעֲצוֹרִים וָטַעַם,
וּבְחִבּוּק יָדַיִם.
*
וְאָז ־
מִי מָהִיר יוֹתֵר ־
הַבָּרָק אוֹ הָרַעַם?
הָאוֹר אוֹ הַחֹשֶׁךְ?
הַטּוֹב?
הָרַע?
*
אֵין לְךָ תִּקְוָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר
בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ
מֵאֲשֶׁר לְאַחֵל לַיֵּאוּשׁ
שֶׁלֹּא יָבוֹא
שֶׁיִּוָּתֵר בְּחֹסֶר־מַעַשׂ,
בְּמַחְשָׁבוֹת חַסְרוֹת דֶּרֶךְ וּתְוַאי.
*
הִנֵּה שֶׁקֶט גָּדוֹל, הִנֵּה
הֲמֻלָּה רַבָּה וְאֵיזוֹ
תִּקְוָה, תִּקְוָה טוֹבָה.
מובאים כאן מעט מהחוויות שזכורות לטוב מתקופת "עלומים", כפי שסיפרו חבריו הטובים, ציון כנעני ויעקב אשכנזי.
ילדות ב"עלומים" 1960 – 1965 מפי ציון כנעני ויעקב אשכנזי - חברי ילדות טובים של יוסי
רקע
"עלומים" היא פנימיית ילדים שנוסדה ב־47' בעבור ילדים יתומים (מהורה אחד או משני ההורים), ניצולי שואה או מעוטי יכולת. הילדים בפנימייה חולקו לפי כיתות (א-ח) או גילים, לכל כיתה/קבוצה מדריך משלה.
יוסי ואחיו יצחק הגיעו ל"עלומים" ב־1958, יוסי התקבל לכיתה ב' שמנתה 6 תלמידים בסך־הכול ויצחק – לכיתה ג'. כמובן, עם הזמן מספר התלמידים עלה. יוסי אהב ללמוד, לשחק (כדורגל בעיקר), והתגלה כחברותי מאוד, לא רב ולא מסתכסך, מוביל ואהוב. תמיד מנסה לגשר בין כולם בצניעות. כולם ידעו שסכסוך ובעיות פותרים אצל יוסי סלח.
פעילויות ותחביבים:
ציור – ב"עלומים" "התפרסם" יוסי בכישרון הציור שלו. אמרת יוסי סלח אמרת יוסי הצייר. צייר בשבילו ובשביל חבריו, ציורים שהוטלו כמשימות של המורה גליה וציורים אחרים. המורה גליה, שהטילה את משימות הציור על תלמידי הכיתה לא שיערה בנפשה שאת רוב הציורים יוסי צייר והאחרים רק צבעו אותם...
משחקי כדורגל – יוסי אהב לשחק כדורגל ואף היה מוכשר בכך בכל תפקיד: שוער, חלוץ, מגן, בלם, קשר – את כל התפקידים ביצע בדרך הטובה ביותר. בכלל, כולם היו "משוגעים" על כדורגל, ופעם אחת ביום גשום וחורפי אחד יצאנו ב־4 לפנות בוקר והלכנו למגרש לשחק. המנהל לא הרשה לשחק כדורגל הרבה זמן, כי המשחק היה הורס את הנעליים, ונעליים עולות הרבה כסף. זו הייתה תקופת הצנע. כל בוקר היו משחקים כדורגל מ־4 בבוקר עד 7 בבוקר. משחקים נגד נבחרות וקבוצות אחרות. יוסי תמיד היה על תקן המגשר ועושה הסולחות במגרש.
איסוף תמונות ספורט מהעיתונים – היינו גוזרים תמונות מהעיתון ומדביקים באלבום, ותמיד היו שניים שותפים לאלבום. חברו הטוב של יוסי, יעקב אשכנזי היה שותף עִמו לאלבום וברשותם היה האוסף הגדול ביותר של תמונות ספורט בכל הפנימייה! כבוד גדול!
טיולים שנתיים מהפנימייה:
ב"עלומים" גם טיילנו הרבה, ויצאנו לטיולים שנתיים ואחרים, למשל טיול לסחנה ולאילת. כמו בלימודים גם בטיולים, תמיד יוסי הושיט יד, עזר, היה שם למי שצריך. מי שרצה עזרה פנה קודם כול ליוסי, כי ידע שעל יוסי אפשר לסמוך, יוסי יעזור.
בטיולים היינו גם נוהגים לשחק משחקי חברה שונים, במיוחד בכיתות הגבוהות יותר (ו'-ח'). משחקי החברה הצטרפו למשחקי הספורט הרגילים שלנו (כדורגל, פינג־פונג ועוד שהיינו משחקים גם בפנימייה). משחקי חברה כמו מחניים וסוס ארוך זכורים לטובה. היה משחק אחד שהמצאנו וקראנו לו "שרוק ונחור" – קבוצה של בנים ובנות מתחבאת מתחת לשמיכה, וקבוצה אחרת צריכה לזהות לפי שריקה ונחירה של אחד מהם (שמתחבא מתחת לשמיכה) במי המדובר. היו הרבה נגיעות ראשוניות בין הבנים לבנות מתחת לשמיכה במשחק זה...
***
קבוצות וסדר יום ב"עלומים".
הכיתות והקבוצות ב"עלומים" מכונות בשמות עד עצם היום הזה. קבוצת הילדים הקטנים, למשל, נקראת מרגליות. קבוצות אחרות נקראות: נעורים ושלהבת.
הבוקר מתחיל בשש בבוקר. הוקצבה לנו שעה להתארגנות עד לארוחת הבוקר שבשעה שבע. בשעה זו עלינו לקום, לצחצח שיניים, לגזוז ציפורניים, לשטוף את החדרים (משימה שנעשתה בתורנות), וכמובן – להיות מצוחצחים ונקיים לקראת ארוחת הבוקר. אחרי כל ההתארגנויות של הבוקר עוד נשאר לנו זמן למשחק כדורגל בין רבע לשבע לשבע.
בשבע – ארוחת בוקר, לא לפני שעוברים את מבחן הציפורניים: יש להראות למדריך את היד גזוזת הציפורניים ואם המדריך מאשר – הולכים לאכול, אם לאו – חוזרים לחדר לגזוז שוב עד שהציפורניים גזוזות כהלכה.
בכלל, הניקיון וההיגיינה האישית עמדו בראש סדר העדיפויות ב"עלומים": נעליים מצוחצחות, ראש נקי מכינים, ציפורניים גזוזות וכיו"ב. רק מי שעבר את אישור הניקיון רשאי להיכנס לחדר האוכל, אחרת עליו לשוב לחדרו עד שיהיה מצוחצח למשעי.
בחדר אחד ישנו עד ארבעה ילדים. יוסי לן בחדר עם: יעקב, גדעון וציון. תמיד היו ויכוחים בין יוסי לבין ציון איזו עיר טובה יותר, אשדוד או רמת גן. ציון התעקש שרמת גן עיר נהדרת, ויוסי כבר אז אמר שאשדוד היא עיר העתיד. כמה שהוא צדק!
בלילות בוצע נוהל כיבוי אורות, ואחר־כך – בלגן שלם: כולם משתוללים, מדברים, מתווכחים... באחד הוויכוחים בין ציון ליוסי, התעצבן ציון, פתח את התריס בחדר וצעק "חבר'ה, לא נותנים לי לישון!" ואז המדריך יעקב נקש צעק בחזרה: כנעני, אני מפריע לך לישון? והשקט השתלט נשתתקנו וכולם נרדמו. זה היה מצחיק...
כאמור, ארוחת הבוקר ב־7 אחרי שהכול מצוחצח ונקי. לפני הארוחה מוסרים הודעות, אומרים לכולם "בתיאבון" ורק אז אוכלים. האוכל כָּלל בעיקר דייסה, ריבה, ביצים, חצי עגבנייה, רבע מלפפון, לחם טרי תמיד ותה – הרבה תה.
ב־7 וחצי רצים לבית הספר לשחק כדורגל במגרש לפני השיעור.
בכל תקופת לימודיו ב"עלומים" הלך יוסי עם אותו התיק – תיק עור חום דהוי, וציון, חברו הטוב, נהג לבדוק כל יום את התיק לראות אם הכריכים הנכונים נמצאים במקומם. ציון הרי היה שותף אתו בכריכים, יוסי וציון אכלו ביחד מהכריכים שיוסי היה מכין. בהפסקת עשר – שוב משחקים כדורגל.
כשהגענו לכיתה ה' חילקו אותנו לשתי כיתות מפאת גודלהּ של הכיתה: יוסי היה בה'1 עם ציון וגדעון ועוד, ויעקב היה בה'2. כך עד כיתה ח'.
מחנך כיתה ה'1 היה עירקי, יהודי טוב־לב בשם סמוכה. ציון היה חומד לצון עם המחנך, ומזכיר מדי פעם בהלצה 40 שועלים בהקשרים שונים: כשסמוכה לא הגיע יום אחד לשיעור, למחרת ציון היה אומר לו "אתה רואה, שלחתי אחריך 40 שועלים להביא אותך...", למשל "שלחתי אחריך 40 שועלים להביא אותך", כפי הנראה שועלים בעקבות סיפורי התנ"ך – שמשון ושלוש־מאות השועלים שלכד (שופטים, פרק ט"ו, ד') שלמדו עליהם, או "המורה, המורה, תגיד לי כמה קיבלתי במבחן, שלא אשלח את השועלים". סמוכה הבין את ההומור ושיתף פעולה עם ציון.
ב־14:00: חזרה לפנימייה וארוחת צהריים, ואחריה – מועדון הכנת שיעורים עד 16:00, כולל ציורים למורה.
ב־16:00: עבודה בגן הירק – לשתול ולעדור. יוסי היה עודר יותר מכולם ועבד קשה יותר מכולם. בהמשך: ארוחה קלה שכללה פֵּרות (ענבים, אפרסקים...) בעיקר.
18:00: ארוחת ערב ואחריה – פעילות. כל ערב פעילות אחרת: סיפור, עיוני, משחקים (עש לילה...) ועוד
עש לילה
הלכנו פעם לפרדסים, והזמן היה מאוחר בשבילנו וחשבנו שהלכנו לאיבוד. המדריך זכריה הסביר על הכוכבים ועל הדובה הגדולה, והפחיד אותנו שאיבדנו את דרכנו. אחרי שתי דקות יצאנו מול השער של "עלומים", לא הלכנו לאיבוד כפי שחשבנו. בטיולים הללו וב"עש הלילה" היה זכריה מספר לנו סיפורים מרתקים, מקצתם מפחידים ומקצתם מצחיקים, ואנחנו היינו קשובים מרותקים לסיפוריו.
ב"עלומים" היה מחסן בגדים שבו כיבסו לכולם את הבגדים וגיהצו אותם. כסף לא היה והיו מעט מאוד בגדים. שושנה הייתה התופרת, הסנדלרית ועושת הטלאים שלנו. מי שלא היה לו טלאי במכנסיים נחשב "עשיר" ו"לא מהחבר'ה". מכנסיים קרועים – היו שמים עליהם טלאי ("לאטס") כי לא היה כסף לקנות מכנסיים חדשים. לכן מי שלא היה לו טלאי במכנסיים נחשב "עשיר". הבגדים סומנו במספרים כדי לדעת לאיזה תא להכניס את המכנסיים אחרי הכביסה. יעקב – המכנסיים שלו סומנו במספר 216, למשל. יוסי – מספר 104.
מקלחות – פעמיים בשבוע, בימי שני ובימי שישי – מקלחת והחלפת פיג'מות. ביום שישי חולק ניקוד על הניקיון. נציגי כל הקבוצות היו עוברים חדר־חדר, כיתה־כיתה, מקלחת־מקלחת ובודקים את הניקיון באצבעותיהם ומנקדים. היו עד 20 נקודות וגם פרסים (שוקולדים ועוד).
קבלת שבת ב"עלומים":
כל ערב שבת קבוצה אחרת הייתה אחראית על קבלת השבת – שירים, הודעות "בתיאבון", ריקודי עם שבהם הבנות רקדו ורוב הבנים לא רקדו. היו גם ריקודי זוגות.
במוצ"ש – סרטים: סרטי טרזן בעיקר, וביום רביעי – סרטי תעודה (יומנים) וסרטים עלילתיים שכל קשר בין התמונה לתרגום מקרי בהם בהחלט.
***
בשבתות שידרו ב"עלומים" "שירים כבקשתך" – יכולת לבקש שיר ו/או ד"ש וברדיו הפנימי של "עלומים" היו משמיעים. השירים: דבר אליי בפרחים, הלילה בשדרות, ימין ושמאל...
כיתה ח':
כיתה ח' הייתה השנה האחרונה ב"עלומים". בשנה זו עברנו חוויות רבות לקראת סיום הפנימייה ובית הספר העממי ומעבר לבית הספר התיכון: עבודה בגן הירק, מבחן הסקר, מסיבת הסיום. בשנה זו גם צילם יוסי עם יעקב את הפנימייה מכל פינה למזכרת.
בשנותיו ב"עלומים" עבד יוסי עם ציון בגן הירק שבפנימייה, יוסי אהב לעבוד בטורייה ועוד היה לו הזמן לעזור לאחרים לסיים. בכיתות הגבוהות יותר גם ניהל את המשתלה שבפנימייה, משתלה שאחיו יצחק הקים.
ציון ויוסי היו נוהגים להתגנב בחסות החשֵׁכה אל הפרדסים ולקטוף קלמנטינות בעיקר, ומחביאים בגרביים שלא יראו. ההתגנבות הייתה מהירה וחפוזה פן ילכוד אותם הכלב השומר בפרדסים. את הקלמנטינות היו דוחפים לתוך הגרביים, ואין צריך לומר שריח טוב לא יצא מהם...
מבחן הסקר:
מבחן הסקר הוא אותו מבחן הקובע את דירוג הרמות לקראת המעבר לבית הספר התיכון, מבחן שלא כולם עמדו בו והיו שנכשלו. היה לחץ גדול לקראתו. ציון, יעקב ויוסי עברנו בהצלחה את המבחן.
מסיבת סיום:
לקראת מסיבת הסיום הופסקו הלימודים והוקדשו לחזרות להצגת הסיום הגדולה. החזרות התנהלו בלילה במגרש. ההצגה חולקה לשני חלקים: חלק ראשון נסב על יצחק אבינו שפוגש את לבן הארמי, והחלק השני אקטואלי יותר – על הבלגן בכיתה לקראת סיום השנה. גם יוסי שיחק בהצגה. באותו הזמן גם כתבנו זיכרונות זה לזה לסיום בית הספר. יוסי כתב לציון כנעני וליעקב אשכנזי, חבריו הטובים, והם כתבו לו.
בשלושת החודשים האחרונים ב"עלומים" לימודים לא היו בגלל החזרות למסיבת הסיום, היה הרבה כדורגל והרבה מחנק בגרון לקראת פרֵדה מחברים וסיום פרק בחיים.
ציון ויוסי הצטיינו בחקלאות, ושאפו להיות אגרונומים. רצה הגורל ויוסי המשיך למקווה ישראל, שמח בזה ("אני מקוואי!" היה מתפאר) וציון הלך לכדורי. יוסי התגאה כל־כך שהוא לומד במקווה ישראל, וכל הזמן התפאר בכך –"אני מקוואי, אני מקוואי!"
יוסק'ה למד במקווה ישראל עד כיתה י'.
הוא התקבל לטכני לחיל האוויר בחיפה ולמד מכונאות מטוסים י"א וי"ב.
במהלך לימודיו בטכני נרקמו יחסי ידידות טובים בינו לבין יוסף נונה, תושב אשדוד אף הוא.
לאחר סיום לימודיו בטכני התגייס לחיל האוויר והיה למכונאי מטוסים. ההכשרה שניתנה הייתה חלק מהטירונות.
לאחר השירות הצבאי עבר קורס בחברת החשמל למפעיל תחנת כוח. גם ידידו יוסף התקבל לקורס עוזרים וכך התחזקה עוד יותר ידידותם.
השנים חלפו, החברים התבגרו, התחתנו והביאו לעולם ילדים, אך פנימיית "עלומים" נשארה בלב שלושת החברים – יוסי (יוס'קה) סלח (סלע), ציון כנעני ויעקב אשכנזי – חקוקה לנצח נצחים כילדות מאושרת, נפלאה ונהדרת. במהלך החיים ביקרו בפנימייה, וציון אף הדריך בה.
יוסי (יוס'קה) סלח (סלע) 2009-1949
15/4/2009