שיט נהרות ואגמים – אירלנד

18/09/02 – 2/10/02

בקרבת העיר דבלין שבאירלנד בתוך יער נשארו סימני שרֵפה המראים שכלי טיס בלתי־מזוהה המריא מהמקום.

בין החפצים שנשארו בשטח נתגלה דיסק שפוענח על־ידי אנשי הביון של ברית נאט"ו, מובאים לפניכם קטעים מדו"ח יומן בתאריכים 18/09/02 – 2/10/02.

יום רביעי 18/09/02

הנחיתה הייתה רכה, הגענו לאי שנקרא אירלנד, בחלקה הצפוני של אירופה. בקבוצה שהצטרפה בחקר כדור הארץ שבעה אנשי צוות, והם:

ק': אחראי על ניווט ושיט בנהרות ובאגמי אירלנד.

פ': אחראי לוגיסטי על הכוח.

ד': אחראית תקשורת עם האוכלוסייה המקומית.

ח': חוקרת היסטוריה של אירלנד.

ר': תיעוד מקומות ואתרים במכשירי צילום והקלטה.

ס': פסיכולוג הצוות.

א': חוקר דתות.

הגענו למלון קסידיס שבמרכז דבלין ברחוב קונול, ומיד יצאנו לסיור רגלי בעיר. זאת למרות העייפות מהטיסה הארוכה.

מתברר שהתחבורה מתנהלת בצד שמאל וסימני שיפוץ נראו בחלקים רבים של העיר.

בדרכנו חצינו את נהר ליפי והגענו לאזור הבילויים של צעירי העיר. בשולי המדרכות נשמעו קולות צעירים מתהוללים ושוטרים סיירו באזור הפאבים.

קיבותינו התחילו להשמיע קולות של בקשה לעזרה והתיישבנו במסעדה תאילנדית. חזרנו לחדרינו: הנשים ח' ו־ד', פ' הצטרף לחדר עם ר', אני עם ק' והשביעי בצוות השתכן בכוחות עצמו והצטרף אלינו בהמשך.

יום חמישי 19/09/02

הנוסע השביעי, גבוה, רחב־כתפיים ובנוי לתלפיות, הופיע בקבלה בשעה שמונה, וטקס ברכות התנהל בתוך הקבוצה.

ארוחת הבוקר במלון הייתה טובה ולאחריה יצאנו העירה. בסוף רחוב קונלי הגענו לבנייני האוניברסיטה טריניטי קולג' וקיבלנו שם סיור מודרך בתשלום. הגענו לספרייה של האוניברסיטה ובה ספרים מהמאה השישית.

במדרחוב שבמקום ישבו זמרים ושחקני פנטומימה, ובקניון הסמוך סנט סטפן גרין שצורתו החיצונית מאוד מיוחדת. לאחר סיבוב בקניון נכנסנו לאכול צהריים באחת המסעדות וכל נוסע הזמין לו כחפצו. בהמשך הגענו לפַּרק הסמוך שכלל גינות ופרחים וברֵכות מים שבהן שטו להם ברווזים להנאתם, ביציאה הגענו לגלריה הלאומית.

בהמשך סיורנו באותו היום הגענו לתעלת מים המקשרת את העיר והים. חצינו גשר והגענו בסמוך לבית המכס לתחנת האוטובוס, מקום זה היה קרוב למלוננו, ק', אני והחברה ח' עלינו לחדרינו למנוחה, והשאר המשיכו בסיור הרגלי.

בשעה 20:00 יצאנו שוב במטרה לסיים מטלות נוספות, הגענו לאזור הפאבים לבחון שוב את אורחות חיי התושבים. בפאב ידוע סעדנו במסעדה הצמודה לו. כמה מאִתנו הזמינו דג – קיבלנו דוגמית כמו במסעדות של השפים הגדולים, צלחת גדולה ובה קישוטים ועגבנייה פצפונת, ואלו שהזמינו סטייק קיבלו מנה זעירה של סטייק שרוף ומיובש. רעבוננו היה גדול, והכול נבלע בתוך קרבינו.

היין שבחר פ' היה מצוין, ובשעה 21:30 עברנו לפאב כשאנו מנסים לפלס מקומות עמידה, להקת זמר בליווי רקדנים הנעימה בזמר קיצי אירלנדי.

יום שישי 20/09/02

פעילות היום הקודם הורגשה, והשֵּׁנה הייתה מתוקה. לאחר ארוחת הבוקר המתַנו לנוסע השביעי שכינויו א', והכוח יצא מאוחר בשעה 10:30. קרוב למלוננו הגענו לגן זיכרון לזכר הלוחמים האיריים שנלחמו בכובש האנגלי. בהמשך פנינו שמאלה והגענו למוזאון השעווה, מקום נחמד, ושם ראינו דמויות וסיפורים מחיי האגדות וסדרות אמריקאיות ובהמשך דמויות פוליטיות.

נהנינו לראות את עצמנו בחדר המראות, משם המשכנו לשוק קניות מקומי, ולאחר צעידה ארוכה הגענו למפעלי הבירה גינס ושם צפינו במהלך ייצור הבירה השחורה ממרומי הבניין בתצפית מעניינת על העיר דבלין, קיבלנו כוס בירה שחורה, וביציאה בחנות המפעל קנינו מזכרות, כולן עם הדפס של מפעלי הבירה.

כולנו היינו מותשים ועייפים, ואז הופיעה כרכרה רתומה לסוס והחלטנו לעלות לנסיעה בכרכרה. נוצרה בעיה קטנה של מקום ונלחצנו במושבים, לרגע היה פחד שהסוס לא יוכל להמשיך – שהרי היינו קבוצה גדולה של אנשים וכולם ביחידות משקל לא קטנות – והפכנו להיות אטרקציה לתושבים המקומיים.

עברנו למצודת דבלין וקיבלנו תדריך ממדריכה מקומית על השלטון האנגלי, על הריהוט וציורי המלכה אליזבת, חדרי אירוח והישיבות של השלטון האנגלי. משם עברנו לחפירות מתקופת מלחמות האיריים בוויקינגים.

ביקרנו בכנסיית סנט פטריק, ובסביבות השעה 18:00 חזרנו למלון עייפים אך מרוצים, ולאחר מנוחה קצרה המשכנו בדרכנו והגענו לשכונה של בנייה צפופה. עברנו בין הסמטאות והרחובות הצרים והגענו למסעדה רומנית, מקום קטן וצנוע, מפות שולחן פרחוניות ונרות על כל שולחן, ובכניסה – להקת זמר רומנית הנעימה בזמר רומני.

בעל המסעדה נתן לנו שירות למופת, האוכל היה טעים ואכיל, הקבאבים הרומניים טעימים ובנוסף אכלנו את המאכל הרומני הידוע ממליגה – עיסת תירס וקמח. והרווינו את צימאוננו ביין.

כשהמסעדה התרוקנה בשעת ערב מאוחרת עלה מצב הרוח ויצאנו בריקודים, אפילו ר' שהיה עסוק בצילום פצח כולו בזמר, תם יום נוסף.

טעם – יום שבת 21/09/02

לילה אחרון בדבלין השאיר בנו טעם להישאר יום נוסף אבל מפאת קוצר הזמן והתכנית שגובשה מראש על־ידי פ' היה עלינו לעזוב את העיר. לאחר המתנה של שעה יצאנו ב־10:00 ברכב שהוזמן על־ידי חברת הספנות. בדרך עצרנו להפסקת קפה. הנוף שנפרש לעינינו במהלך הנסיעה היה מרהיב: אדמות המכוסות במעטה ירוק, כרי דשא ואגמים, בשדות רעו פרות וכבשים, ונראָה כאילו הזמן עצר, בכפרים שחצינו ראינו בתים מעוצבים, וניכר שהרבה מחשבה וטעם טוב הושקעו בבנייתם. קירותיהם צבועים בצבעים שונים ומקצתם מקושטים בציורים, הבנייה רובה אבן. בתחנת הדלק עצר לנו הנהג האדיב, ונתן זמן להצטייד במזון בחנות הממכר.

לאחר נסיעה של כשעתיים הגענו לעיירה ששמה "קריק־און־שאנון", למעגן סירות של חברת הספנות "קראון בלו ליין". העמסנו את המזוודות על הסירה וק' קיבל תדריך מעובד החברה על הסירה. באותו הזמן התמקמנו בחדרי הספינה שהייתה חדישה והותאמה במיוחד לקבוצה גדולה של נוסעים.

מפות המסלול הונחו על השולחן והסירה יצאה לשיט בסביבות השעה 16:00. לאחר שיט של כמעט שעה הודעתי לפ' שנראה לי שאנו שטים בכיוון הלא־נכון. עשינו סיבוב במקום וחזרנו, מכשירי הניווט אימתו את השערתי. בדרך עברנו לוק, שהוא מעבר לתעלת מים שקיים בה הפרש גובה. חצינו את תעלת המים כשמצִּדה צמחייה גבוהה של עצי הבריוזה. בשעה 19:00 הגענו למעגן סירות של העיירה דורמוד. המעגן היה עמוס בסירות, מחוסר ברֵרה נצמדנו ליאכטה ונקשרנו. המחשבה שבמקום נוכל לעשות מקלחת חמה נקטעה מכיוון שהכול היה סגור וגם לא ידענו איך להיכנס למקלחות. עשינו סיבוב בעיירה ושם ישבנו בפאב מקומי ולגמנו בירה גינס. בשעה 22:00 כינס פ' את הקבוצה והחלה גבייה של כספים להחזרת חובות, שכן חלק מהנוסעים לא שילמו עבור שירותים שקיבלנו כגון שיט, מלון ועוד. כל זה נעשה ביסודיות ע"י החברה ח' שניחנה בידע ובזיכרון מעולה.

את הלילה עברנו בשֵׁנה ערבה.

יום ראשון 22/09/02

בוקר יום א' בדורמוד: אחרי ארוחת בוקר שהכין ק' יצאו פ' ו־א'. להשלמת קניות. יצאנו לשיט, בדרך עברנו 2 לוקים והגענו לעיירה קטנה בשם טרמונברי. בשביל המוביל אל העיירה ראינו את הצמחייה המגוונת וטעמנו מהפטל השחור – פרי חמצמץ מתוק.

רחוב אחד לעיירה, עמוס בפאבים מקושטים בעציצי פרחים ועל קירותיהם ציורים מרשימים. נכנסנו לאחד הפאבים להפסקת קפה, או יותר נכון לשתיית בירה. חזרנו לספינה לארוחת צהריים והמשכנו לשוט דרומה.

נכנסנו לאגם רחב ופנינו צפונה אל עיירת דייגים בשם פורטרויני. טעות בניווט גרמה לנו לעלות על שׂרטון. מאמצינו להיחלץ עלו בתוהו. שני דייגים שחלפו לידנו גילו אדיבות יוצאת מגדר הרגיל כשניסו גם הם עם סירתם הקטנה לחלץ אותנו אך ללא הועיל. א' הצטרף אל הדייגים ולאחר המתנה של שעה חזרו עם ספינה קטנה ומאמציהם הועילו רק לאחר שהסירה הקטנה נגחה בדופן האחורי של ספינתנו ובעזרת אנשינו משכה הספינה הגוררת את ספינתנו.

הצלחנו להיחלץ, מתברר שאנו היינו קרובים לאי הכלב שידוע בסכנה להתקרב אליו בגלל רמת מים רדודה. רצינו לפצות את הדייגים ואת בעל הספינה אך הם סירבו, ורק לאחר מאמצי שכנוע קיבלו בקבוק יין מתוצרת הארץ והדייגים הסכימו להצטרף אלינו לפאב.

בעיירה הזמַנו אותם לכוס משקה, ישבנו בצוותא ואילו הדייגים הזמינו אותנו לסיבוב נוסף. נפרדנו לשלום ובשעת ערב חזרנו למעגן הסירות מלאי חוויות מהיום המגוון.

יום שני 23/09/02

עם היציאה מעיירת הדייגים אכלנו ארוחת בוקר במהלך השיט. עברנו מצודות וכנסיות הנמצאות בסמוך לחוף ובאחת מהן פ', הנווט הראשי, א', נושא הצלב, ואני יצאנו בסירת משוטים לכיוון החוף.

בהתחלה היטלטלנו בים ורק לאחר מאמצים מרובים הצלחנו לחתור לחוף ונחתנו בשלום בלי להירטב.

לאחר הליכה קצרה הגענו לכנסייה עתיקה. א' בחן בעיון רב את אבני הכנסייה והמבנה המיוחד, ואני תיעדתי בצילום וידיאו את המקום. כשחזרנו לספינה שטנו במלוא המהירות – 10 קמ"ש, ואז קרה הבלתי־ייאמן – כרגיל, עלינו שוב על שׂרטון, והפעם היה ההגאי פ'.

חרטום הספינה היה גבוה יותר על השרטון. ושוב ירדו הגברתנים פ', ק' ו־א'. אליהם נוסף כוח ממשי – ד' שניחנה בכוחות. מאמצינו כשלו. מטייל ובנו באו לעזור אך ללא הועיל. המטייל ביקש מאִתנו להמתין ולא עבר זמן רב והעזרה הגיעה, יאכטה באה לעזרתנו. בעזרת סירת הצלה חיברנו חבל מספינתנו ליאכטה באורך של 30 מ' ומבצע החילוץ הצליח.

הודינו למחלצים האדיבים. עצרנו ליד מצוף, נקשרנו אליו ואכלנו את ארוחת הצהריים שהכין ק' בטוב טעם.

בהמשך הניווט היה מבוקר ומחושב לבל נעלה שוב על שרטון. לאחר שיט של כשעה ושלושים רגעים הגענו לשפך נהר שאנון. נחלצנו סוף־סוף מאגם לוך ריי. לאחר שיט בנהר של כעשרים דקות הגענו לעיר אטלון השוכנת משני צדי נהר שאנון. עגינה במקום מסודר ויציאה לקניות בסופר. במהלך צידתנו ראינו עיר מסודרת.

בערב יצאנו לראות את העיר העתיקה. בדרך נכנסנו לכנסייה סן פיטר אן פול, משם הגענו לפאב שמעליו כתובת – הבר הישן ביותר באירלנד – מדהים בעיצובו החיצוני והפנימי, כלי נגינה ועבודה ישנים תלויים בחלונות ובקירות. בנוסף – תמונות מחיי התושבים.

נכנסנו ללגום את המנה היומית של בירה גיניס.

בפינת הרחוב נכנסנו למסעדה ואכלנו את ארוחת הערב. לאחריה חזרנו לספינתנו, העייפות גברה ובשעה מוקדמת, 22:00, הלכנו לישון.

יום שלישי 24/09/02

עם בוקר הוחלט להמשיך בסיור בעיר. היה עלינו לכבס את בגדינו, החלטנו למסור למכבסה מקומית. נכנסנו למצודה שבתוכה מוזאון מקומי המשלב את ההיסטוריה של המצודה וכן תולדות אירלנד.

ביציאה נכנסנו למבנה שבו הונחו כלי עבודה ופרטי לבוש של המאה החולפת, מגהץ פחם, טלפון ואלחוט, מכשירי אריגה, כלי לייצור החמאה מהחלב ועוד.

חברי הקבוצה קנו מזכרות במקום. לאחר ארוחת צהריים שעשויה בטוב טעם מעשה ידיו של ק', עזבנו את העיר אטלון.

עברנו לוק קצר, שטנו דרומה והגענו למבצר וכנסיה בשם: קלון מקנויז מתקופת הקלטים. במקום קברים בני 1000 שנה ויותר. נכנסנו למוזאון מקומי המתאר את חיי השבטים, ערכנו סיור רגלי במקום וחזרה לספינה.

חלפנו מתחת לגשר הראשון שנבנה על נהר שאנון והגענו לעיירה שאנון ברידג', עיירה קטנה ובצִדה המערבי מבצר מהמאה ה־19.

לאחר סיבוב לאורכה של העיירה הוזמַנו ע"י בעל הפאב. נענינו בחיוב להזמנה, לאחר מנוחה קצרה וארוחת ערב שהכינה החברה ח'.

התיישבנו מאחורי הבר. ב־21:30 פצח זמר בליווי עצמי של גיטרה בזמר בסגנון הקנטרי, ככל שחלף הזמן הפאב התמלא ואתו זרימת הבירות לסוגיהן. גם קבוצתנו לא טמנה ידה בצלחת, רק ר' שמר אמונים וידו לא נגעה במשקה אלכוהולי. זוג בודד רקד בהתלהבות ברחבה ליד הזמר, בהמשך הצטרפנו פ', ח' ואני.

בשעת ערב מאוחרת עזבנו את הפאב כשאנו במצב רוח עליז לשנת לילה קצרה.

יום רביעי 25/08/02

השכמנו בשעת בוקר מאוחרת לאחר שֵׁנה ערבה. אכלנו ארוחת בוקר שגרתית מבית מפעלו של השף הידוע ק', התנענו ויצאנו להמשך ההרפתקה. הכומר אמר תפילת הדרך (שלא נעלה על שׂרטון).

עזבנו את שאנון ברידג' והמשכנו במורד הנהר שאנון. חלפנו ליד תחנת כוח נוספת שהזכירה לחלק מהקבוצה את העובדה שאנו גם צריכים לחזור לעבודה.

משני צדי הנהר נוף רגיל של דשא טבעי. שדות אחו שבהם הפרות רועות בנחת, ומדי פעם רואים את אנפות הבקר מתעופפות, ברבורים לבנים וברווזי הנהר שטים בנהר. לאחר שיט של כשעתיים שבהן המנוע מטרטר מונוטונית, הגענו לעיירה באנהאר, למעגן סירות גדול, עיר גדולה. במקום הצטיידנו במזון וקנינו מתנות למשפחה. בשעה 13:30 בדיוק הרמנו עוגן והמשכנו במסע. בדרך במהלך השיט אכלנו את ארוחת הצהריים.

בקשתי מהטבח ק' להעלות את רמת האנרגיה בצוות, מפני שפה ושם חלה התרופפות בכושר הגופני עקב המסע הארוך והמתיש שעברנו עד כה. לכן הוגשה לארוחת הצהריים בנוסף צלחת שעועית (פסוליה) עשויה כהלכה עם פסטה בולונס וסלט השף (את התוצאות הרגשנו בהמשך). סמוך לשעה 17:00 הגענו למעגן הסירות של העיירה פורטו מונה, אבל לדאבוננו היינו מרוחקים כשני מייל מהעיר, לכן החליט הנווט להמשיך אלא שבדרך נתקלנו במכשול של גשר נמוך שנפתח בזמנים קבועים. המתַנו כחצי שעה עד לפתיחת הגשר, קיבלנו אור ירוק ולאחר הפלגה קצרה הגענו לטריגלס, שבו מזח ארוך ומפרץ יפהפה, פרק ענקי בכניסה לעיירה ובתים פרטיים שהגישה אליהם דרך גנים יפהפיים. איכות החיים במקום היא מעל לעיירות אחרות שחלפנו. בכניסה הישנה של המקום – בית קברות שבו קברים בני 200 שנה ויותר. באחד הפאבים במקום יצא בחור צעיר נאה וגבוה. כשנודע לו מהיכן אנו פצח בשירה ובריקוד אירי, הוא היה מלא בבירה גינס. אדי הבירה הפיצו ריח למרחוק. החלטנו לבלות את הערב בסירה. פ' הוציא מנגל חד־פעמי ולעסנו את הסטיקים (ט' בון) בתאווה מרובה.

יום חמישי 26/09/09

בוקר אביבי וצח. עם זריחת השמש התגלתה גם הלבנה וכבר המתינו לנו הברווזים וגם כלב תייר לידנו, תר אחר שאריות מארוחת הבוקר. ר' צילם בכישרון רב את המרדף של הברווזים אחרי הלחם.

עזבנו את טריגלס בצער בשעה 09:30 לערך. לאחר הפלגה של כשעה הגענו לעיירה קילגארון. בשביל שמוביל לעיירה נכנסנו לחנות לממכר עתיקות שבעליה יהודי הנשוי לאירית. קנינו מזכרות ועתיקות; אני קניתי פלפלייה. בשבילי הכפר נשמנו אוויר פסגות נקי, האוויר נעים ונקי מפני שהבתים מרוחקים מרחקים גדולים. בספינה החל ק' השף במלאכת בישול ארוחת צהריים, ריחות הבישול השכיחו את הטיול, וכולנו ציפינו ברעבתנות לארוחה. בהמשך השיט חלפנו על וילהלמסטון ובשעה 15:00 הגענו לגארי קנדי. במקום – שרידי המבצר הקלטי הראשון באירלנד. חלק מבתי היישוב מעוצבים עדיין בסגנון הישן – גג קש ומסגרות החלונות מראים את עתיקותם הרבה.

באחד הפאבים שבמקום עומדת פינה לזכרו של הנשיא האמריקני שנרצח קנדי. בחיפוש אחר מזון התברר שבמקום אין צרכנייה, לכן המשכנו בשיט עד שהגענו לדרום מינר.

במקום עגַנו והשלמנו קניות. נודע לנו שבערב תופיע בפאב המקומי להקת זמר מקומי. ברוב גדול הוחלט להעביר את הלילה במקום. ב־21:30, סביב שולחן עמוס בירה גינס הופיעה להקת זמר עם כלי זמר מקוריים: תוף עור, חליל ובנג'ו, ופצחו בזמר של שירים אירלנדים עתיקים בקולות טבעיים ללא מיקרופון ומגבר. שירתם נבלעה מדי־פעם בקולות יושבי הפאב.

שירות מעולה מצד מלצר שעיני ד' לא משו מפניו, הארוחה הייתה מעבר לציפייתנו.

יום שישי 27/09/02

הצוות קם בשעת בוקר מאוחרת אחרי הבילוי הלילי. ארוחת בוקר מדושנת, מילוי מים לספינה, ועזבנו את דרום מוניר כשפנינו מועדות למאונט שאנון. הפלגנו כשעה וחצי והגענו ליישוב קטן המצטיין בנופיו. ממרומי הגבעה שעליו הוא יושב ממוקם פאב ובית קפה המעוצב בשלל צבעים, ליד המעגן – פרק וגן משחקים. במקום נמצא שחזור של התיישבות הקלטית.

האטרקציה של האזור היא אי ועליו שרידי כנסיות וקברים עתיקים.

הנוף מהאי מרתק ושמימי, שמו: הולי אילנד, הגישה אליו בעזרת סירונת המונעת במנוע קטן.

תושב מקומי הביא אותנו אל האי תמורת 8 יורו לכל נוסע, וקבע אִתנו את זמן חזרתנו. את השעה שעברנו באי לא נשכח וכל אחד דמיין את עצמו מבלה את שארית חייו במקום.

חזרנו לספינה ו־פ' החליט – בהתייעצות עם הצוות – לשוט לכיוון נחל סקריף, תוך ניווט בין שׂרטונים שנזהרנו לא להיכנס לתוכם.

לאחר שיט של שעה הגענו לפתחו של הנחל שגדותיו מאפשרות מעבר של ספינה אחת בלבד.

בנפתולי הנחל צומחים קני־סוף, והנוף בתולי ופראי. חלפה מחצית השעה והגענו למעגן קטן. התברר שהמרחק למקום יישוב הוא מעל למייל. נאלצנו לשוב למעגן במאונט שאנון, החלטנו ללון את הלילה האחרון במקום.

את הזמן הרב שנותר העברנו במשחקי קלפים שבהם הנשים ד' ח' ניצחו את גברי הספינה ס', ק', פ'.

יום שבת 28/09/02

השכמת הבוקר מוקדמת מהיומיים הקודמים. יצאתי לצלם בווידיאו את הזריחה האחרונה על פני האגם.

בשמַים נראו השמש והירח במלוא הדרם בו־זמנית. איש־איש מחברי הצוות קיפל חפציו, ק' הכין ארוחת בוקר בשאריות המזון שנשארו.

יצאנו מהמעגן במאונט שאנון ב־07:30 בבוקר. מטרתנו הייתה להגיע לקילולה להחזרת הספינה. לאחר שעה וחצי הגענו למזח גדול של העיר.

נפרדנו בצער רב מהספינה ששירתה אותנו כיאות במסענו באגמי אירלנד ובנהר שאנון.

המתַנו כשעה להגעת בעלי רכב ששירת אותנו באדיבות רבה כמנהג תושבי אירלנד. בדרך הסביר לנו על הערים והעיירות שחלפנו, ואמר שבדרכים צרות יש לנהוג במשנה זהירות.

צבעי הנוף התחלפו, הירוק שלט עדיין אבל עצי היער הידלדלו. הגענו לכפר בשם דולין שמקור הכנסתו בעבר היה מרעה ודיג, ועתה רבים מתושבים מתפרנסים מתיירות: נבנו בתי הארחה פרטיים ששירתו את התיירים הרבים שמגיעים לראות את מוצקי מוהר.

הגענו לחוות אוקונר – בית יפהפה ולו 10 חדרים. ההתלהבות הייתה גדולה ממראה החדרים הגדולים המעוצבים בטוב־טעם.

קיבלנו 3 חדרים: בחדר מס' 5 פ' ו־א', בחדר מס' 7 ס', ק' ו־ר', ובחדר מס' 8 ד' ו־ח'. בערב צעדנו בשבילי הכפר, הסתובבנו בפאבים ולבסוף ישבנו במסעדה. פ' ו־ד' הזמינו לובסטר, ס' ו־א' הזמינו דג סולומון, ח' הזמינה סטייק ו־ר' העדיף עוף. הארוחה הייתה מצוינת ושולבה ביין לבן. בשעת ערב מאוחרת עלינו לישון על המיטות הרכות והרחבות של חוות אוקונור.

יום ראשון 29/09/02

שבוע אחרון באירלנד החל: השֵּׁנה בלילה חלפה במהירות. את ארוחת הבוקר קיבלנו בחדר האוכל הקטן והנעים של משפחת אוקונור – שעועית בתוספת ביצה ונקניק, לחם כפרי וספל קפה חם.

ישבנו בפינת הישיבה הנוחה בבית והמתַנו לרכב, ואכן הגיע רכב בשעה היעודה 10:00, אבל הרכב שהגיע אינו מתאים לשבעה נוסעים, שכן הוא קטן מדי.

ניסיונות לקבל רכב אחר עלו בתוהו. מחוסר ברֵרה הזמַנו את טד שבא קודם לכן והחלטנו לבצע מספר מטלות בודדות: ביקור בעיירה ליסדונורנה שבה התקיימו מדי סוף שבוע (שישי, שבת, ראשון) מפגשי פנויים ופנויות.

פעילות הפאבים נמשכה במלוא העָצמה, היום הפך לבילוי הלילה.

הקבוצה סרקה את רחובה הראשי של העיירה, בכל פאב נשמעת מוזיקת ריקודים שלהקה מנגנת. זוגות־זוגות פיזזו ברחבת הריקודים ללא הבדל גיל – מצעירים למבוגרים ועד זקנים שביקשו למצוא להם בן־זוג.

בהמשך לקח אותנו טד למצוקי מוהר, ראינו נוף מרתק של מצוקים בגובה 200 מ' היורדים בזוית 90 מעלות אל הים. מזג האוויר השתנה במשך היום, וממטרים בודדים ירדו. גשמים אלו לא הפריעו לנו.

ערכנו תצפית מהמצוקים, קנינו מזכרות, ועזבנו את מוצקי מוהר ב־15:30 אל חוות אוקונור.

את אחה"צ בילו חלק מהקבוצה במנוחה. ח', ד' ואני יצאנו לסיור רגלי בכפר, והגענו עד לחוף הים המרוחק כשלושה ק"מ.

בערב אכלנו בפאב מקומי את ארוחת הבוקר. הקבוצה הייתה עייפה ובשעת ערב מוקדמת יחסית עזבנו את הפאב. מנת הגינס הושלמה בקושי באותו לילה.

יום שני 30/09/02

מדי בוקר אני יושב וכותב על היממה שחלפה. הבוקר השכמתי קום בשעה 05:30 לקול ניסוריו של ק' שהיו רמים במיוחד. אני לא מקל ראש שהרי גם אני נחרן לא קטן. טוב, נעבור לדברים הרציניים יותר: לאחר ארוחת הבוקר אסף אותנו טד שמאוד נעמה לנו חברתו ויצאנו לסיור באזור.

במהלך הנסיעה פצח טד בזמר יהודי (אידיש), והתברר שיש לו קשר ליהדות כי סבתו יהודייה. מדי יום אנו מופתעים מחדש מהקשר היהודי שקיים בכל פעם שאנו נפגשים עם תושבי המקום או עם תיירים שאנו פוגשים.

טד הראה לנו את ביתו וחלקת אדמתו. בנוסף, ערכנו היכרות עם האווזים שהוא מגדל – שפצחו בגאיות עם בואו.

נסיעה קצרה והגענו לכפר ששמו קילפנורה. נכנסנו לחורבות כנסייה עתיקות־יומין, ובה שרידי בנייה קלטית ובית קברות. במהלך הנסיעה סיפר לנו טד על סוגי הקרקע והצמחייה במקום.

עצרנו ליד טירה בת מאות שנים. בהיסטוריה של אירלנד מפורסמות שתי נשים: מולי מלון מוכרת הדגים ומורה שהתפרסמה בחייה הסוערים מפני שנישאה 4 פעמים וילדה 13 ילדים. הטירה שעצרנו לידה היא אחד מבתיה של אותה אישה. הנוף השתנה לסלעי יותר והגענו לקבר דולמו מהתקופה שלפני חדירת הקלטים לאירלנד. בקבר זה נתגלו גויות של 23 גברים, נשים וילדים. באחד מהם נשאר חץ נעוץ בגופו של אחד השלדים.

הגענו לחלקת קבר הדומה לדולמן, אבל היא שטוחה יותר ושייכת לתקופה מאוחרת יותר לשבטים הקלטים.

לאחר נסיעה קצרה הגענו ליישוב עתיק הבנוי בצורת 3 טבעות, ובו חומת אבנים שנועדה להגן על העיר. נכנסנו למערת דובים בת מאות שנים. במסעדה המקומית סעדנו את ארוחת הצהריים. בסיום חזרנו דרך הכביש הסמוך לים. בבתי הכפר שמות המשפחה שאנון ויובראם.

נחנו קלות ויצאנו לסעודת ערב בפאב אוקונור הידוע, ששמו הגיע לצוותי הטלוויזיה היפנים. היפנים הללו השתלטו על הפאב, ואווירת הפאב נפגמה. ר' ניצל זאת עד תום וידיו עסקו במיומנות בצילומים של הדוגמנית היפנית.

חזרנו לחדרינו עייפים ומרוצים, ומעל לכולם ביטא את שביעות רצונו ר' שהִרבה במהלך המסע להתלונן שאנו חורגים ולא מבצעים את המטלות שהוטלו.

יום שלישי 1/10/02

בוקר יום רביעי: הצוות השכים קום, אבל אספר את עלילות היממה הקודמת. לאחר ארוחת הבוקר חיכה לנו רכב מחברת ההסעות שיוביל אותנו אל רכס ריינג אופ קרי. הנהג לא ניחן בידע רב, אבל מיומנותו בנהיגה גבוהה וזאת גילינו בהמשך. הגענו לכפר הולדתו קולטי. מסיפוריו למדנו שהוא עוסק גם בדיג. עצרנו ליד כנסייה שנבנתה ע"י הספרדים וליד בית פרטי שנבנה כהעתק לביתו של ג'י־אר מסִּדרת הטלוויזיה דאלאס.

בנסיעתנו חלפנו ליד כפרים רבים – טרלי, קילאדי ועוד. הנוף שנשקף מרהיב ביופיו: עדרי כבשים מסומנים ומפרצים רבים שבהם חודר האוקיאנוס האטלנטי.

נסענו כשעה בדרכים צרות ומפותלות בתוככי הרכס. השמַים התחילו להחשיך ונאלצנו לחזור. את הדרך חזרה עשינו בדרך שונה שחודרת לתוך היער באחד העיקולים. עצרנו לראות את הטחב הירקרק המטפס על גזעי העצים. מרבדי הטחב ופלגי המים היורדים משמיעים צלילים רכים.

הנהג הגביר את המהירות נסיעתו כדי להספיק למעבורת האחרונה שיוצאת ב־19:30. הנהג הצליח במשימתו וחסך נסיעה של שעתיים נוספות. בשעה 21:00 הגענו לדולין, הספקנו להיכנס לפאב אוקונור לאכול ארוחת ערב ולשמוע צלילים אחרונים של זמר אירלנדי.

יום רביעי 2/10/02

השחר הגיע, השמַים התקדרו וגשם דקיק התחיל לרדת. הנסיעה חזרה מדולין לדבלין ארכה כשמונה שעות וחצי כולל הפסקה קצרה בעיר גלואי. הנהג שהסיע אותנו הצטיין בזהירותו הרבה ובנסיעתו האטית. היער הסמוך לעיר דבלין הזכיר לנו שזמן שובנו קרוב.

פ' ו־ק' קיבלו תשדורות לסיים משימות אחרונות. בשעה 22:30 לקחה ח' פיקוד וניתנה הוראות לעלות אל החללית. לפני סוף העלייה ניחתה פקודה להשאיר את א' להמשך שהייה במקום כדי להשלים משימות. זרועות הנחיתה של החללית השתחררו מאחיזתן, בקרקע והחללית התרוממה באטיות כשהיא מתרחקת אט־אט כאילו מסרבת להיפרד מכדור הארץ ומהאי האהוב אירלנד.

בחללית הסתיים שלב מעניין ומדהים במחקרנו את המקום.

שלום לך אירלנד היקרה.