טיול שורשים באודסה

מיום ה' 24.7.03 עד יום ה' 7.8.03

החלום התגשם: לודה ומישה שבו לאודסה ולארץ מולדתם אוקראינה.

אשתי היקרה גלית ואני הצטרפנו למסע זה

יום ה' 24.7.03

הגענו לשדה התעופה בן גוריון בעזרתם של ילדינו. לאחר בדיקות מדוקדקות עלינו על מטוס של חברת התעופה האוקראינית.
לבנו ניבא שטיסה זו שונה מקודמותיה. המטוס היה אמור להמריא בשעה 18:00 אבל מסיבות ביטחוניות ושונות עוכב כ־45 דקות. גופנו ניגר זיעה עקב החום הרב ששרר בחלל המטוס. הנוסעים ישבו בשקט וחיכו בסבלנות, אותות המשטר הישן ניכרו מפניהם.
בשעה 21:30 נחתנו בשדה התעופה של העיר אודסה. מבעד לחלונות המטוס נראו משאיות ישנות שקרונות נוסעים בצבע צהבהב רתומים אליהן.
באולם הנוסעים הנכנסים הצפוף המתַנו כשעתיים לבדיקת הדרכונים והוויזות, וגם כאן הנוסעים חיכו בשקט. חיילי משמר הגבול האוקראיני הם בעלי כובע מצחייה רחב בצבע ירקרק וחמורי סבר.
הייתה הרגשה שנכנסנו במנהרת הזמן חזרה לשנות הארבעים. ביציאה המתינו קרובי משפחתו של מישה: חיבוקים, נשיקות והתרגשות רבה. כמו־כן, חיכו לנו רכב פרטי בצבע שחור מדגם וולגה ורכב נוסף מדגם רפיג. יצאנו יחדיו לנסיעה משדה התעופה לרוחבה של אודסה אל הסנטוריום.
חברו של מישה, יוסף ואחיינו סחבו את מזוודותינו לאורך השְּׂדרה אל ביתן מס' 4. האחות האחראית על הביתן נאלצה לקום משנתה. ידענו שתהיה בעיה בלילה הראשון. נאלצנו להסתפק בחדר אחד.

יום ו' 25.7.03

בשעה 06:30 השכמתי ואמרתי לעצמי 'אקדים את כולם במקלחת לפני שתהיה הפסקת מים'. הפסקות מים מרובות יש בעיר אודסה.
את ארוחת הבוקר אכלנו בחדר האוכל של הסנטוריום, ששמו לרמן לייב. האוכל היה תפל, רק הדייסה שהוגשה הזכירה לי את תקופת ילדותי בפנימיית "עלומים" בכפר סבא, שטעמה היה ערב לחך עם תוספת קקאו, שלא היה בנמצא אצל לרמן לייב.
בשעה 10:00 ניגשנו למשרד הראשי להסדיר את החשבון.
התשלום התקבל באופן ידני מאישה מבוגרת נאת מראה ששירתה אותנו באדיבות.
יצאנו לסיור רגלי בעיר אודסה. (פתיחת ציר). בדרכנו עצרנו ליד מוזאון פושקין, על־שמו של משורר רוסי דגול שהוגלה לאודסה וחי בבית שעתה הפך למוזאון. משני צדי השדרה, שדרת פושקין, שורות עצים שכינויָּם "העצים ללא בושה" מכיוון שמשילים את קליפתם. הבניינים בצדי השדרה ישנים ודהויים. ישנם גם בתים משופצים אשר שוחזרו על־ידי בעליהם החדשים, שהם מעשירי אודסה. העיר זקוקה בדחיפות לשימור ולשחזור.
הגענו לבולוור פלדמן. בפנייה – בניין עיריית אודסה. בקודקוד המשולש הקלסי של גג הבניין ניצב שעון ועליו מסופר שבכל פעם שמתחלף השלטון, היה מתנפץ ומוחלף בשעון חדש. מדי שעה מנגן השעון את המנון אודסה. משם בלט הנמל שכדי להגיע אליו יש לרדת מאה וארבעים (!) מדרגות. המדרגות מכֻנּוֹת "מדרגות פוטיומקין" על־שם מלח מורֵד במאה תשע־עשרה.
בהמשך הגענו לבניין הפילהרמונית, שלפנים היה בניין הבורסה. בסמוך נמצא הקזינו. בכיכר שליד מדרגות פוטיומקין מוצב פסלו של דיוק דה רשלייה, צרפתי שבנה את העיר ושימש ראש עיר. משני צדי הכיכר עומדים שני בניינים סימטריים בצורת קשת המשַׁווים צביון של שערי הכניסה לעיר מצד הנמל. עברנו את הכיכר, ובהמשכה של שדרת פלדמן הגענו לארמון ברנסוב, שהיה גיבור רוסי. בתקופת הצאר התנהלו בארמון נשפים מפוארים של החברה הגבוהה של אוקראינה. ליד הארמון נמצאת תצפית לים הבנויה משורת עמודים בסגנון רומי. לאחר המהפכה הבולשביקית הפך הארמון למבנה ציבורי, ובהמשך הוסב לבית ילדים ונוער. בנה של לודה השתתף במקהלה מקומית.
אחרי הצהריים באה לביקור אחותו של מישה בליווי נכדתה החמודה שמלאו לה שלוש־עשרה. לאחר נסיעה בחשמלית הגענו לשוק פריוסה, שם קנינו פֵּרות וירקות.
שבנו מרוצים אך רצוצים אל הסנטוריום לשנת לילה ארוכה.

יום שבת 26.7.03

לאחר ארוחת הבוקר נגשנו לבדיקה רפואית אצל הרופאה. הביקורת הייתה קפדנית, והתוצאות לא ממש טובות: עלינו לקבל זריקות וכדורים. גלית קיבלה זריקות לטיפול בגבה, ואני כדורים וּויטמינים לתפקוד הלב. אחרי הצהריים קיבלנו חדר מרֻווח יותר המצויד במקרר קטן. גלית ניגשה במשנה־מרץ לפרוק את המזוודות ולבסוף זכינו בכוס קפה עם פרוסה בדבש. לאחר מקלחת קרה נוסח אודסה (לא היו מים חמים) התלבשנו כיאות ויצאנו העירה אל רחוב דירבססקיה, הידוע כמרכז הבילויים של העיר. הצטלמנו ליד כסא, אחד מתוך שנים־עשר, מתוך ספרם של אליפ ופטרוב על שנים־עשר כיסאות שבאחד מהם מוחבא אוצר.
על אחד הספסלים בשדרה יושב פסלו של זמר ג'ז יהודי – לאונרד אתיוסוף. ריחו של עשן היוצא ממנגלים הצולים בשר משך את אפנו, וזה הוביל אותנו למסעדה גרוזינית. התרווחנו בכיסאות נצרים סביב שולחן נצרים, ומעלינו פרגולה נאה. גלית הזמינה דג פורל והשאר הזמינו שישליקים בתוספת סלט ובירה מקומית.
האווירה הייתה נעימה ומלֻווה בשירי עם רוסיים אוקראיניים. חזרנו לסנטוריום ואת המשך הערב העברנו במשחק קלפים.

יום ראשון 27.7.03

זמזום היתוש העיר אותי בשעה מוקדמת מאוד, 04:30.
ידי השמאלית הותקפה באכזריות על־ידי להק מוצצי דם מזמזם. אחרי שטיפה וחיטוי בדאודורנט נרדמתי שוב עד להשכמה בשעה 07:00. לבשתי בגד ים, הערתי את לודה ואת מישה והלכנו לים. גלית נשארה להשלים שעות שֵׁנה.
בדרך אל הים עברנו דרך פרק מיוער עם שביל מדרגות היורדות אל הים, מהלך של רבע שעה. במקום מוגבה מרחק קצר מן הים מצוי בית קפה ומסעדות מסוככות בצורה נאה. החוף נקי והים שקט. בצד אחד מגלשת מים ובצד האחר שובר גלים.
לאורך השובר יושבים דייגים רבים המנסים את מזלם בדיג. מי הים אינם צלולים בגלל עשבי הים והאצות הגדלים לחופיו. ריח הים הזכיר ללודה ולמישה לילות יפים שעברו עליהם סמוך לרחש הגלים.
כיסאות נוח רבים עדיין ריקים מפאת שעת בוקר המוקדמת ואלה המשכימים קום מפקירים את גופם לשמש המלטפת. מבטי לא פסח על עלמות החן השוכבות פרקדן ללא ניע וזיע. לודה האמיצה קפצה ראשונה למים, אחריה מישה ולבסוף אני. המים שנגעו בעורי היו נעימים.
לאחר כמחצית השעה שבנו לחדרינו. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו במטרה להגיע לנמל דרך הפרקים. בכניסה ניצבת אנדרטת זיכרון לזכר הנופלים תושבי העיר במלחמתם באויב הנאצי. בין הנופלים יהודים רבים. צפינו בטקס חילופי משמר הכבוד היומי של בני הנוער לרגלי יד הזיכרון – טקס מרשים ומרגש. בדרכנו עצרנו ליד אצטדיון כדורגל של אודסה. מישה הזכיר תקופת התפלחויות לתוך האצטדיון בהיותו נער צעיר.
לאחר הליכה נינוחה של שעתיים, תוך הסברים משכילים של לודה, הגענו לנמל. בכניסה לנמל מתנוסס בניין מרשים של מלון אודסה. עברנו דרך אולם הנוסעים של הנמל, ועלינו על ספינה ששטה לאורך חופה הדרומי של העיר. בתום השיט בן 45 הדקות לקחנו מונית לסנטוריום.

יום שני 28.7.03

האחות הראשית רשמה לנו את מטלות היום:
בדיקת דם בדיקת שתן עיסוי טיפול בעמוד השדרה.
בשעת אחר צהריים מוקדמת התכסו השמיים בעננים וגשם עז ניתך. הרחובות התמלאו מים ומדרכות שלוליות עמוקות, בגלל המהמורות ובורות הפעורים במדרכות וכבישי העיר. לאחר כחצי שעה פסק הגשם והשמש זרחה כאילו לא זלג הגשם מקודם, ואדים עלו מהכביש החם ויצרו מראה סוריאליסטי.
לעת דמדומי הערב יצאו מישה ולודה לביקור אצל אחותו של מישה לחגוג את יום ההולדת השלוש עשרה של הנכדה(החמודה מקודם). אנו יצאנו לבדינו לדרכינו לסיור בעיר. חיפשנו מרכול גדול ,אך ללא הצלחה.
המטרה: למצוא מכשיר טבליות חשמלי נגד היתושים, אשר לא מניחים לנפשנו ולגופנו וטורדים את שנתינו ומקצרים את לילותינו. בדרכנו חזרה למגורינו, בפינת הרחוב ממש ליד הסנטוריום, מצוי קיוסק למכירת גלידה ודברי מתיקה. הזבנית בקיוסק נערת חן ממש, והיא משכה את תשומת לבנו. היא הייתה יפה עד מאוד כמו החטא עצמו: גבוהה, חטובה, בלונדינית ובעלת מבט תכלת חלומי וחיוך רחב עדין ולבבי. כהרגלנו, עצרנו לפנק את עצמנו במנת גלידה צוננת אצל הבלונדינית בסיום סיורנו היומי. הגלידה באודסה מצטיינת במבחר טעמים ובמחירה הזול. בעשר בערב חזרו לודה ומישה וסיפרו על הפגישה המרגשת עם קרובי משפחתם.

יום שלישי 29.7.03

בתום ארוחת הבוקר עברנו את סדרת הטיפולים היומית שכללה הפעם:

1. התעמלות קבוצתית

2. חדר כושר

3. אמבטיית מנרלים

בתום הטיפולים יצאנו לקראת הצהריים לקנות את התרופות שנרשמו לכל אחד מהטיפולים. התרופות עלו לנו מאות גריבנים. ערך גריבן אחד כערך השקל, הוצאה לא קטנה.
בשעת אחרי הצהריים יצאנו לאחר מנוחה קצרה לפגוש את חברת ילדות של לודה, ז'ניה. בנסיעה בקו 2 של הטרוליבוס, אוטובוס חשמלי המונע בחיבור לכבלי החשמל המתוחים מעיל רחובות העיר, הגענו לביתם של ז'ניה ובעלה. הפגישה הייתה מרגשת. בסעודת ערב הורמו כוסות וודקה ללא סוף, וכל אחד מהנוכחים מברך את כל היתר, וחוזר חלילה. וגם עלינו לא פסחו והצטרפנו למעגל הברכות והנאומים. לודה ומישה לא רצו לחזור לסנטוריום, אבל מפאת החוקים הקיימים עלינו להתייצב בביתן 4 עד שעה אחת־עשרה בלילה, מעבר לזה לא תינתן כניסה. מחר מצפים לנו סדרת בדיקות וטיפולים נוספים.

יום רביעי 30.7.03

דפיקות חזקות על דלת חדרנו העירו אותנו. מישה בעלה של לודה התעקש להוציאנו להתעמלות הבוקר. אך העייפות גברה וההתעמלות נדחתה לזמן בלתי ידוע.
את שאר פעילויות היום עברנו בהצלחה. אחרי מנוחת צהריים קצרה יצאנו לשוטט ברחובותיה של אודסה. באנו למרכז העיר ומשם הדרך קצרה לביתם לשעבר של הלודאים. ערכנו קניות בסופר שבמרכז העיר, ולשמחתנו מצאנו סוף־סוף מכשיר נגד יתושים וגם תרסיס נגד מקקים ושאר חרקים (רצפת העץ בסנטוריום הייתה בית מחסה די אדיב לכל הנ"ל). לאחר שבוע יכולנו לישון ללא מלחמת יו"ד ביו"ד (יוסף ביתוש).
ליד הסופר נמצאות הקופות הראשיות של מופעי העיר, אך לצערנו איחרנו והקופות היו כבר סגורות. בהמשך הלכנו לבנייני האוניברסיטה.
בתיה של אודסה הנם בעלי מבנה ארכיטקטוני מעניין, מקושטים בפסלים, בתבליטים ובעיטורים רבים. יש דמיון לבתי העיר של רומא הישנה, אך ההזנחה רבה בכל תחום בגלל השלטון הקודם שלא מצא מימון לתחזוקת העיר.
נשימתה של לודה נעצרה כאשר התקרבנו לביתה, בית הדירות הבנוי סביב חצר גדולה בעלת כמה כניסות. ההתרגשות ניכרה בכל תנועותיה והבעות פניה. מישה קר־הרוח בדרך־כלל זע ונע לפתע ללא מנוחה. שידוליו לא הועילו ולודה סירבה לעלות לדירתם שבה בילו בעבר שנים רבות. מהמרפסת של הדירה תלויים כבסים וחלונותיה פתוחים. נראה שיש תנועה בדירה. בהמשך הטיילת עם המבט על הנמל, ותצפית על השעון המפורסם של העירייה, ופיסלו של פושקין הניצב מולה. ברחבת הטיילת אדם בלבוש לוחם טטרי וזמרת אופרה שלא חדלה לשיר בקול גבוה וחזק, ללא הגברה, סוסי פוני ועוד.
נכנסנו לרחוב המפורסם, רחוב גוגול היוקרתי, שליד אחד מבנייניו פסל סמלה של אודסה, אדם הנושא את כדור הארץ. מבנה נוסף מרשים הוא בניין בנק של נמל אודסה. הגענו עד לבניין האופרה.
שבנו למגורינו בשמונה וחצי והעברנו את המשך הערב במשחק קלפים.

יום חמישי 31.7.03

בוקר עמוס בטיפולים של מים מינראליים, בהתעמלות, בחדר כושר ועוד.
לארוחת הצהריים הכינה גלית מרק ירקות (מבושל בכף חשמלית) עם בגט ממולא בנתחי פסטראמה (בסטרמה מצרית מהבית) ולקינוח פרות מהשוק. מנוחת הצהריים ולאחריה יצאנו מישה ואני להסתפר. לעת ערב יצאנו לבקר את חברו של מישה יוסק. האירוח היה למופת וכמנהג המקום, הורמו כוסות וודקה רבות ואתם ברכות לבביות הדדיות. אותות פעילות היום הורגשו על גופנו ושלחונו לישון מוקדם, בשעה אחת־עשרה. בשבוע שחלף כאן די מהר רכשתי אוצר מילים קטן של מילים רוסיות והרי הן:

תודה - סְפֵּסִבָּה

בסדר, טוב - חָרָשׁוֹ

מספיק, די, הכול - פְּסִיוָה

קדימה, תן - דּוֹאִי

בוקר טוב - דוֹבְרָה אוּטְרָה

ערב טוב - דוֹבְרֵי וֵיצֶ'ר

להתראות - דֵה סְוִידֶנְיָה

לבריאות - נָא זְדָארוֹבָה

בבקשה - פָּזָ'לְסְטָה

סליחה - אִזְוִינִיטָה

אחת - אָדִנֶה

שתיים - דְוָה

שלוש - טְרִי

מה שלומך - קַק דִילָה

טעים - קוּסְנָה

בעל - מוֹז'

אני אוהב אותך - יָאלוֹבָלוֹ בָּלוֹבַּאס

יום שישי 1.8.03

החלק השני של השהייה באודסה החל בהתעמלות הבוקר בשעה שמונה ולאחריה פעילויות שגרתיות.
לודה סיפרה על שוק קטן שמכֻנה "השוק החדש". הצטרפנו אליה לביקור בו. השוק מומלץ מאוד בגלל איכותם של הירקות והפֵּרות, השטופים וסדורים יפה על הדוכנים. המוכרים אדיבים ומסבירי פנים. קנינו מפֵּרות העונה. ליד השוק מצוי מבנה קבוע של קרקס, רכשנו כרטיסים להצגת המחרת בשלוש אחר הצהריים.
הלודאים הלכו לביקור משפחתי ואנו חזרנו לסנטוריום. בערב הצלחנו להתקשר לבננו שוקי. הקשר נעשה באמצעות מרכזייה בין־לאומית הממוקמת ביציאה מהסנטוריום. המחירים גבוהים עד מאוד. שוקי סיפר שאריק אחיו יוצא לתאילנד ביום שני הקרוב. גלית ואני דאגנו מאוד פן יממש תכניותיו לנסוע לבדו לתאילנד. נראה שלא תהיה לנו ברֵרה, אז השלמנו עם הבשורה.
בזמן שיחת הטלפון התחיל לרדת גשם נעים וקליל, הסתתרנו מפניו על ספסל מתחת לעצים צפופי צמרת, נהנים מחלקה קטנה של יובש. כאשר הלודאים חזרו שבנו כולנו לחדרינו ושתינו תה עם עוגיות מעשה ידיה של אחותו של מישה, וגם עוגיות תוצרת גלית, אשתי היקרה.

יום שבת 2.8.03

גם היום הזה התחיל בטיפולים הרגילים. זהו יום עבודה קצר אצל המקומיים, כמו יום שישי שלנו. סיימנו בשעת צהריים מוקדמת, אכלנו את ארוחת הצהריים מוקדם מן הרגיל והלכנו להצגת קרקס אודסה. בית הקרקס הוא בן מאה עשרים ושלוש שנים, ועדיין מתוחזק היטב. המופע כלל תרגילי אקרובאטיקה, ליצנים וחיות שונות כמו גמלים, סוסי פוני, יענים, דב, קופים, אווזים ועוד. המופע הזכיר ללודה ולמישה את ימי ילדותם: בילדותם הם ביקרו כאן מדי חודש. לאחר הצגת הקרקס יצאנו לטייל במדרחוב. בגן הממוקם בצד המדרחוב ישנם דוכנים לממכר מזכרות. גלית רכשה מגנטים המסמלים את העיר אודסה כמתנה לאחותה. בדרכנו חזרה עצרנו ליד בית הכנסת. נכנסנו אליו ושוחחנו עם בתו של רב הקהילה שהוא שליח הסוכנות.

יום ראשון 3.8.03

זהו יום חופשי ללא טיפולים. יום המנוחה השבועי של המקומיים עבר בשקט וללא פעילויות מיוחדות. הלודאים עלו לקבריהם של בני משפחותיהם ואנחנו בילינו את שעות הבוקר במנוחה ובטיולים בשבילי הסנטוריום. גלית הקדישה סדרת צילומים של חתולי הסנטוריום במצבים מיוחדים. אחר הצהריים טיילנו ברחובותיה של העיר, וגילינו את ביתו של משוררנו הלאומי חיים נחמן ביאליק. בערב יצרנו קשר דרך המרכזייה הבין־לאומית עם בנינו ודיברנו עם אריק לפני יציאתו לתאילנד ביום המחרת.
לודה ומישה חזרו מהחברים והביאו אִתם ארוחת ערב חמה. גלית סירבה לאכול (כרגיל בגלל הכשרות), ואילו אני טרפתי את האוכל הביתי. את המשך הערב העברנו כרגיל במשחקי קלפים ובשתייה חמה.

יום שני 4.8.03

כחיילים ממושמעים יצאנו לטיפולים השונים. בשעת צהריים כבר היינו חופשיים לעשות כרצוננו. בארבע אחר הצהריים הלכנו לחוף המפורסם ארקדיה. עלינו על חשמלית בקו חמש ובמהלך הנסיעה חלפנו על פני מספר מוסדות סנטוריום, כמה מהם מרשימים ביופיים החיצוני. לאורך מסלול הנסיעה נטועים עצים רבים גדולי צמרת ומטילי צל, וביניהם עצי טיליה מרשימים. אזור זה נחשב לאחד היוקרתיים בעיר בשל קרבתו לים. ירדנו בתחנה הסופית ומצאנו את עצמנו בשדרת מדרחוב, אשר לשתי שפתיה דוכנים לממכר מזון מהיר, מזכרות, שתייה קרה וגלידות, וכן מועדוני לילה שביניהם בלט מבנה בסגנון הפרעונים של מצרים העתיקה. באמצע המדרחוב ערוגות פרחים בשלל צבעים. הגענו לחוף לאחר צעידה של כחמש דקות.
חופי הרחצה עמוסים במתרחצים, בבתי קפה ובמסעדות מפוארות. התיישבנו באחת מהמסעדות לשתות בירה צוננת. לודה הסבירה שחוף הזה היה שייך לאליטה של עשירי אודסה, ביניהם יהודים רבים. עכשיו הוא פתוח לציבור הרחב.
לעת דמדומים חזרנו לחדרינו, ורעייתי ואני העברנו ערב שקט ואינטימי. הלודאים יצאו לבקר חברים ממקום עבודתו של מישה.

יום שלישי 5.8.03

הטיפולים עברו בהצלחה. היינו אמורים לצאת לשיט בספינת מפרש לאחר מנוחת הצהריים, אבל ידיעה משמחת שקיבלנו עיכבה את היציאה לשיט: קיימת אפשרות לקבל חדר משופר בעבור תוספת תשלום קטנה. לאחר השלמת הסידורים לקבלת החדר המשופר יצאנו ברגל לכיוון המרינה. מכאן החלו הבעיות והחיכוכים. לא השגנו מונית וההליכה הארוכה גרמה לנפיחות בקרסוליה של גלית. במרינה קיבל את פנינו אחיינו של מישה, והעלה אותנו לספינת המפרש, שצוותהּ חניכי בית ספר לשיט. מזג האוויר היה סגרירי, רוח קרירה נשבה, ובהמשך גם הגשם לא פסח עלינו. כעבור כשעתיים של שיט לא־ממש מהנה חזרנו למרינה. אכלנו על הספינה שבמרינה את ארוחת הצהריים. נפרדנו מהצוות ומאחיינו של מישה, והודינו לו על הכנסת האורחים. את הדרך חזרה עשינו רגלית בקושי רב מאוד בגלל המרחק והעלייה. בשובנו לסנטוריום התברר שהחדר שהיינו צריכים לקבל עדיין לא מוכן. חזרנו לחדרנו הישן. יום זה לא ייזכר לטובה בביקורינו באודסה.

יום רביעי וחמישי 7-6.8.03

היום הוקדש כולו בנוסף לטיפולים הרגילים גם לקבלת החדר המשודרג שהובטח לנו אתמול, ולא קיבלנו רק בגלל חוסר הבנה וטעות ברישום.
סוף־סוף קיבלנו את הסוויטה, שכללה מבואה (לובי) קטנה עם מקרר, חדר אורחים עם פינת ישיבה ומזנון לטלוויזיה, חדר שֵׁנה, מקלחת עם אמבטיה, שירותים נפרדים, מרפסת ענקית ומזגן בכל חדר. בקיצור, הבדל של שמים וארץ בין החדרים, והכול חדש.
זה עתה נפתח הביתן החדש, ביתן מס' 6. הלודאים יצאו לבקר חברים, ואנחנו עסקנו בהעברת המיטלטלים לחדר החדש. לאחר מסע קניות מתנות קצר שבנו לסנטוריום. אני סידרתי את המזוודה לנסיעה, ואשתי הכינה ארוחת ערב רומנטית שבסיומה בילינו לילה כזוג צעיר בירח דבש. רגשי האהבה וההערצה לאשתי שהפרֵדה ממנה בקרוב, מעצימים. עם בוקר יצאנו להתעמלות הבוקר, התעמלות שצילמתי במצלמת הווידיאו לצורך הכנת קלטת לתרגול בבית. במהלך היום החדש והאחרון, יום חמישי, עברנו את סדרת הטיפולים הרגילים.
בשעת הצהריים הסתיים שלב הטיפול של הגברים, ואילו הנשים ימשיכו את השהות והטיפולים בסנטוריום עד ה־17.8.03.
הסתיים נופש ששולבו בו מנוחה וטיפולי בריאות, ביקורים משפחתיים והכרת העיר אודסה.