נופשון בליטא בעיירה – דרוסקינינקאי

15-4/8/2002

יום ראשון 4/8/2002

לאחר חצות הסיע בני אריק את בעלה של לודה, מישה, ואותי אל שדה התעופה בן גוריון. ציפה לנו לילה ארוך ומתיש של עמידה בתור לעלייה למטוס. עלינו על מטוס ישן של חברת התעופה הליטאית.

לפני ההמראה העבירה הדיילת תרסיס לאורך המטוס כדי להנעים את הטיסה. קולות רמים של השפה הרוסית נשמעו מגרונותיהם של הנוסעים ואִתם הוראות הטיסה לווילנוס, בירתה של ליטא. משך הטיסה כארבע שעות.

זוג נוסעים הצטרף אלינו למונית, מהלך שעתיים אל עיירת הנופש דרוסקינינקאי. הפגישה עם הנשים הייתה מרגשת ופניה הסלביות של אשתי היו קורנות מאושר.

לאחר קבלת החדר יצאנו לסיור בעיירה. לודה נתנה הסבר ראשוני על בתי הכפר: לכל בית גינת ירק ועצי תפוח ואגס. גלית שרכשה ידע, הסבירה על הצמחייה והפרחים.

יום שני 5/8/02

בבוקרו של יום זה קיבלתי הודעה שעליי להתייצב בסנטורי לקבלת טיפול ראשוני. אחות רצינית וחמורת־סבר הכניסה אותי לחדר ושם עברתי חוקן (ניקוי קיבה), ואז הבנתי למה אשתי אמרה שאני לא אחזור מליטא. בעזרתן של לודה וגלית התגברתי על הפחד. שלב א' בטיפול עבר, אבל ההמשך יבוא!

בשעה 13:00 קיבלתי עיסוי (רפואי בלבד) בגב וברגליים – טיפול מהנה יותר מהטיפול הקודם. את ארוחת הצהריים אכלנו בחדרנו: סלט גדול, גבינות, והקינוח – פרוסת דבש מקומי עם קפה, מעשה ידיו של מישה.

הטיפול השלישי להיום: בלוויית נשותינו הגענו לרופא מומחה בטיפול בחוליות הגב והצוואר. רעש תזוזת החוליות גרם לי לפרצי פחד וצחוק שאליהם הצטרפו גלית ולודה ונשמעו היטב בחדר. לאחר מנוחה קצרה יצאנו לטייל ביער, ושם למדנו מהמורה לודה את שמות העצים וחלק מהצמחייה הרבה במקום.

במשך הזמן שיננתי את שמותיהם: רבינה קרסנייה (האדומה), אורן סוסנה, קלון עם עליו היפים, הבריוזה שבלטה בגוני גזעהּ, הליפה, אלון דב ועץ הקשתן שפריו עגול ומשונן (לא ניתן לאכילה) ושיחי אגוזי היער והפטל השחור – ויז'יקה. כשפסענו בשביל היער הגענו לנהר רחב ששמו ניימן, שחוצה את העיר.

יום שלישי 6/8/02

בבוקרו של יום זה יצאנו לאגם הסמוך למלון וניסיתי את מזלי בדַיג ללא הצלחה. לאחר סדרת טיפולים יומית יצאנו לטיול רגלי והגענו לפינת חמד נוספת בעיירה: שני אגמים סמוכים ומפל מים מלאכותי מקשר ביניהם. ביער ליד האגם – מסעדה שייחודה בעיצובה, פינות ישיבה מקורות מסביב לשטח המסעדה ובתוך המסעדה מושבים בשולחנות מגזעי עץ בצורות שונות ומגוונות. מוזיקה במקצבים שונים הנעימה את שהייתנו במקום והחלטנו לסעוד את ארוחת הערב במקום. בשעת ערב מאוחרת חזרנו עייפים ומרוצים לחדרנו. בלילה התקשר שוקי לשאול לשלומנו.

יום רביעי 7/8/02

בסנטורי הסמוך למלון המשכנו מישה ואני בסדרת הטיפולים שרובה אינה נעימה כלל, פרט לעיסוי שנעשה על־ידי בחורה נאת מראה שידיה פירקו את שרירינו. במשך היום נפגשנו עם זוג ישראלים ששכר דירה למשך חודשיים. בסיור הרגלי שעשינו הגענו לשכונה יהודית, הבתים היו ריקים ועזובים ורק הולכי בטל לנים בהם. הממשלה הליטאית לא נותנת ליורשי שרידי השואה למכור את נכסיהם. תם יום נוסף.

יום חמישי 8/8/02

צלילי האורגנית העירו אותי במנגינות ששולבו בתרגילי התעמלות של ילדי בלרוס, שכנתה של ליטא.

המשך טיפולים: חוקן, עיסוי, חוליות. גלית ולודה יצאו לקניות.

גלית הכינה פיצה ופסטה בדירתם של ציפורה ונתן. בשעה חמש אחה"צ ישבנו בגינה סביב שולחן עץ ענק לארוחת מלכים. לודה טיגנה קציצות תפו"א (קרפלך) טעימות ואשתי קיבלה מחמאות רבות על הפיצה והפסטה שהכינה. חזרנו למלון לתנומה קלה. בערב ישבנו במסעדה על חוף האגם ולהקת זמר מקומית הנעימה את המשך הערב.

יום שישי 9/8/02

שגרה יומית אפפה אותנו, סימני הסתיו עלו באוויר, קרירות של בוקר, רוח נשבה, והמשך טיפולים ואליהם ניתוֹספו קניות ומתנות לקראת חזרה הביתה. באחד מעיקולי הרחוב הגענו לשכונה חדשה בעיירה שבה גינות חמד לצד בתים ישנים וכן פסלונים בדמויות של בעלי חיים עשויים מעץ. מחר יום חופשי מטיפולים, יום שיוקדש לנסיעה לווילנוס – בירתה של ליטא.

יום שבת 10/8/02

בשעה שמונה בבוקר עלינו על מונית נהוגה בידי יבגני, שהכרנו מהיכרות קודמת של לודה וגלית. בדרך קיבלנו הסבר על הנוף וגם על העיר וילנוס מפיו מתורגמים על־ידי לודה. במהלך הנסיעה צפינו ביערות ובשדות בודדים שבהם רעו פרות. בשולי הכביש עמדו כפריים שניסו למכור תפוחי עץ, אגסים ופֵרות יער. מדי פעם התגלה אגם או נחל, נוף מדהים של בתי כפר ישנים. לאחר כשעתיים נסיעה, כמאה ועשרים ק"מ הגענו לבירתה של ליטא – העיר וילנוס. בתי קומות מכוערים שמציינים את תקופת שלטון ברה"מ ונקראים בתי חורצ'וב. ככל שנכנסים לעיר הבנייה נעשית מודרנית וחדשה אם כי שומרת על צביון הבנייה הישנה.

בהמשך ראינו את בניין הטלוויזיה הליטאי. לאחר נסיעה של כ־10 דקות הגענו לקניון ענק, בין הגדולים באירופה. חנויות ענק וקו־אופ עם 43 קופות. הנשים המקומיות תמירות, פניהן נאות ולבושן עדין ומודרני. באחת מחנויות הנעליים קנינו שני זוגות נעליים לשוקי. במקום שהגענו אליו יש כנסיות רבות לאורך השדרה, בהן נערכו טקסי נישואים והטבלה של תינוקות. בסמוך לכנסייה ישבנו במסעדה וסעדנו את ארוחת הבוקר.

זוג אחר זוג מגיע לכנסייה בלוויית המשפחה לטקסי הנישואים. בעיר העתיקה ראינו את מוסדות השלטון. פסלו של מלך ליטאי שכבש ארצות רבות וצבאו הגיע עד מימי הים השחור ניצב ליד רחבה ענקית. בניין האוניברסיטה ולידו כנסייה קטנה שנפוליון ביקש במסע כיבושיו להעתיק לצרפת.

הגענו לשכונה יהודית (הגטו), שאת בתיה הפכו למסעדות ולחנויות יוקרה ומחקו כל זכר שהיה לשואה. באחת הסמטאות נכתב על שלט מקומי: במקום זה נרצחו 11 אלף יהודים. בהמשך הגענו לפסלו של הרב אליהו מווילנה.

ביציאה מהעיר הגענו לעיירה טרקאי השוכנת בסמוך לאגם גדול שבמרכזו מצודה שנבנתה במאה ה־15. הגישה למצודה אפשרית דרך גשר עץ. בעת מלחמה היה מתרומם הגשר, ובצורה זו נמנעה גישה רגלית אל המבצר. במקום – תנועת תיירות ערה ומוגברת ונוף יפהפה. אל המצודה מגיעים הזוגות הנשואים לסדרת צילומים ברקעו של האגם והמבצר, והחתן נוהג לשאת את הכלה לאורכו של הגשר. בעיירה קיימת קהילת היהודים הקראים, בית־כנסת וכן מוזאון מקומי. מסביב לאגם נופשים רבים המתרחצים באגם. באותו יום גם נערכה תחרות שַׁיט. חזרנו הביתה.

יום ראשון 11/8/02

לאחר ארוחת הבוקר עלינו על אוטובוס מקומי שנסע לפרברי העיר. ירדנו בתחנה האחרונה ליד אגם שלצדו פּרק גרוטו, והכניסה אליו בתשלום. בתוך הפַּרק מונחים פסליהם של: לנין, סטאלין וז'ירז'ינסקי, פסלים שנאספו מכל רחבי המדינה. למותר לציין, שהאישים הללו שנואים על העם הליטאי. בנוסף לפסלי המנהיגים הסובייטים עומדים אישים ליטאים ששיתפו פעולה עם הרוסים, מעלים בלגלוג את חיילי הצבא הסובייטי המשחרר והטוב. בגלריה שבמקום מוצגים ציורי מנהיגי הקומוניזם ומהפֵּכת אוקטובר. בכניסה לפַּרק ניצבים קרון וקטר רכבת שבהם הובלו מתנגדי השלטון, ונמצאים מחנות מגודרים שברקע מגדליהם מושמעת מוזיקה רוסית. ליד הפַּרק עומדות אחוזה ובית מרשים של ראש העיר שאביו הקים את הפַּרק. בין עצים וכרי דשא באגם טבלו את עצמם לודה ומישה במימי האגם.

את ארוחת הצהריים סעדנו במסעדת מלון גליה הנמצאת בשדרה שבה מתקיימים ריקודים ומופיעים זמרים ואמנים.

בערב חגגו בעיירה יובל להקמתה, ולהקות זמר ומחול בלבושם המסורתי הופיעו על הבימה.

יום שני 12/8/02

גמר טיפולים, לדברי האחות: קיבתנו כדולר חדש. גלית, אשתי היקרה פינתה זמן לאפיית עוגה אצל ציפורה השכנה, ואני אזרתי אומץ וקפצתי לאגם לשחיית צהריים מרעננת בעזרתם של לודה ומישה ששכנעו אותי שטמפרטורת מי האגם 20 מעלות. את אחר־הצהריים ביליתי בשֵׁנה עמוקה. בערב הוזמַנו על־ידי ציפורה, ואכזבתנו הייתה גדולה – ציפורה לא הייתה בביתה. חזרנו לחדרנו כשטיפות הגשם ניגרות על גופנו. תם יום נוסף.

יום שלישי 13/8/02

המטרה: ביקור בעיר קאונוס, אך מפאת הגשמים בוטלה הנסיעה ושוב יצאנו לסיבוב בסופרמרקט איקי. מבטי האכזבה ניכרו על פניי. את ארוחת הצהריים בילינו בחדרנו עם מנת פיצה נוספת, שנשארה מהפעם הקודמת. בערב יצאנו לבושים היטב אל תוך גשם שירד ברציפות. מעבר לגשר פנינו שמאלה והגענו למלון סנטורי ששמו קולונדה (עמודים), מדהים ביופיו, בסגנון בנייה עתיק יווני־רומי.

עמודים רבים, רחבים ומעוגלים, שהעתיק סטאלין בזמן שלטונו על ברית המועצות. מאחד החלונות בקעה מוזיקת ריקודים רוסית ופולנית. אישה עגולת פנים ולבושה בחן קראה לנו להיכנס. הכניסה דרך מסדרונות ארוכים שעדיין בלט בהם הפאר. בתוך אולם גדול על בימה שרה זמרת מלאת גוף בליווי נגן אורגנית צעיר ששר שירים פולניים, רוסיים וגם זמירות יהודיות. עבור תשלום מזערי התיישבנו סביב שולחן. בהמשך הערב הצטרפנו לרוקדים שרובם ישראלים.

ביציאה מהמלון הגענו לבר היושב על גדות נהר ניימן ולגמנו בירה מקומית. צינת הלילה חדרה לגופנו בשובנו למלון בסביבות השעה 2.

יום רביעי 14/8/02

השכמתי קום ביום זה, האחרון לשהותנו בליטא. בעזרתו של מישה ביקשנו לצלם את קייטנת ילדי בלרוס בהתעמלות הבוקר. בחן רב ניגן הקלידן מוזיקה שערבה לאוזנינו מדי בוקר. הרשות ניתנה וצילמתי במצלמת הווידיאו את תרגילי ההתעמלות שביצעו קבוצות התלמידים בגילים שונים בהדרכתה של המורה להתעמלות. בשעה 19:00 הסיע אותנו מנהל בית המלון לשדה התעופה ומשם לארץ ישראל, תמה החופשה בחו"ל.