טיול תעלות לואר ושוויץ

מאת יוסי המכונה "תרעלה"

יום ד' 3.5.2000

יצאנו, קבוצת גברים נועזים, למשימת כיבוש תעלות צרפת ומרחבי שוויץ. החבר'ה שנבחרו הם: גבי, קולר, מוני, שרב, איברמן, סלע, טיבור וגרישה. על מיכאלי (הנהג) הוטלה המשימה להביא את הכוח לשדה התעופה בן גוריון ולהחזירו בתום המשימה ביום שבת בשעה 22:00.

בשדה התעופה התפזר הכוח למשימה ראשונה: קניות בדיוטי־פרי.

בשעה 01:15 יצאנו בטיסת ארקיע במטוס 757. הצפיפות במטוס הייתה גדולה והגענו לשדה התעופה דה־גול בפריז בשעה 06:00 בבוקר של יום ה' 4.5.2000.

גבי (פאפא) ניווט את הקבוצה אל מחוץ לשדה התעופה אל העיר, תוך מעבר בין רכבת אחת לרעותהּ. הצוות גילה נחישות והקרבה בסחיבת המזוודות ולמרות העייפות יצאנו לסיור בעיר. בתחילת הסיור נעלם לנו אחד מאנשי הסיור החשובים, איברמן. חיפושינו עלו בתוהו.

ביקרנו בשדרות אליזה, בשער הניצחון, במוזאון הלובר ועוד.

בשעה 14:00 חזרנו לחדרנו במלון דופין ומה רבה הייתה שמחתנו כאשר נתגלה הבן האובד, איברמן. אחר הצהריים יצאנו לסיור ברובע הלטיני סן דני, בלהאל, בפומפידו ובמזרקת התמימים. אכלנו במסעדה יוונית, ובהמשך נסענו ברכבת התחתית למונט מרט (הר המעונים) ולכנסיית סַקְרָה קאר (הלב הקדוש) ובהמשך – לרובע האומנים.

יום ו' 5.5.2000

קמתי בבוקר ואז קרה הדבר שלא ציפיתי שיקרה: נתפס לי הגב ואין מושיע. אכלנו ארוחת בוקר במלון ויצאנו לסיור בשוק המקומי. בצהריים עזבנו את מלון דופין ועלינו לרכבת הנוסעת למונטרז'י מתחנת הרכבת גר דה־ליון. במהלך הנסיעה נעצר נוסע כשהוא מזריק לעצמו סם. הוא נעצר במקום על־ידי שני שוטרים חסונים, נערך חיפוש וכך נתגלה סם. בשעה 15:00 הגענו למלון מרשת מלונות קומפניל בעיירה מונטרז'י. ארוחת הערב במסעדת המלון הייתה מצוינת, במיוחד העוגות.

בשעה 22:00, בהתגנבות יחידים – הראשון איברמן ואחריו גבי ואני – הלכנו לישון. צוותי הניסורים התחילו לפעול כבר בשעה מוקדמת של הערב, בראשם גרישה-גבי ואחריהם קולר-סלע, איברמן-טיבור ומוני-שרב.

יום שבת 6.5.2000

אחרי ארוחת הבוקר יצאו קולר, גבי, טיבור ומוני לקניות בסופרמרקט והשאר חיכו למונית. בשעה 10:00 נאסף הציוד האישי למזח הסירות אשר בעיירה מונבוי. בשעה 15:00 קיבלנו את הסירות – שתי סירות חדישות, ותוך שעה התארגַנו לארוחת צהריים ברמה של 5 כוכבים בראשותם של קולר ושרב.

"לוּקים" ראשונים שעברנו היו חוויה גדולה ל"חדשים". גרישה לא רצה להיפרד מהוודקה.

הגענו לעיירה גרין וין. במזח המקומי קיימים תנאים אידיאליים: מים, חשמל, שירותים נקיים ומקלחות. הוחלט להעביר את הלילה במקום. בתי העיירה בני מאות שנים. בסיור רגלי שעשינו ראינו את הכנסייה המקומית שהפכה לבית מלון. כרי דשא, עצים תמירים ושטחי מרעה לכבשים ועזים נמצאים בשטח של המלון.

ה"לוקים" הראשונים הופעלו ידנית על־ידי מפעיל ה"לוק" ("לוקייאר"). זאת עבודה ממשלתית והיא עוברת בירושה מאב לבן. "לוקים" אלו בני למעלה ממאה שנה.

יום א' 7.5.2000

קמנו בשעה 07:00 בבוקר, וקולר הכין לנו שעועית עם ביצה – מתכון חדש ולא מוכר – סלט מקושט בירקות וגבינות. לאחר ארוחת הבוקר יצאנו עם שני זוגות האופנַים לסופרמרקט המקומי. שרב, גבי, סלע ומוני קנו יין ומזון.

יום זה הצטיין במעבר של "לוקים" רבים, למעלה מ־10. ה"לוקים" האחרונים היו אוטומטיים. הערכה היא שעלינו לעוד כ־40 מטר גובה. במעבר דרך מערך ה"לוקים" החלה התקהלות של תיירים וסתם אזרחים שהביטו עלינו כעל אטרקציה עקב הריחות הטובים והמגָרים של ארוחת הצהריים המתבשלת.

בערך בשעה 14:00 עצרנו בצדי התעלה בינות לעצים הגבוהים. לצדי התעלה נקשרנו בעזרת יתדות. שולחן הפלסטיק והכיסאות הוצאו אל הדשא הטבעי שצמח בצדי התעלה, ומתחת לעצים הגבוהים והירוקים נערכה ארוחת צהריים בטוב טעם. גרישה החליט לקחת יָזמה והתנפל על הכלים.

טיבור הכין קפה בסירה השנייה. לאחר הטעימה הוחלט ברוב קולות שהוא חייב להשתפר ולעשות קפה נוסף. אחרי מנוחה קצרה המשכנו לשוט, כאשר ה"לוקים" שאנו עוברים – 6 במספר – יורדים. הגענו לעיירה שרקוטירי CHARCUTERIE. לאחר לבטים רבים הוחלט להמשיך לכיוון העיירה בריארBRIARE . בעיירה הזאת ישנו מעגן של סירות. הגענו בשעה 18:00 לכניסה לעיירה, שם התעלה מתפצלת. הסירה של גבי ניווטה בצורה לא ברורה לכיוון החוף למרות צעקותינו. הסירה נבלמה רק לאחר התנגשות בחוף והמנוע כבה. החרדה הייתה גדולה שמא נפגעה הסירה, הבנויה מפיברגלס. למזלנו, לא קרה דבר. הגענו למעגן מסודר באגם גדול וסביבנו עגנו יאכטות רבות. יום ב' 8.5.2000

צלילי הפעמונים על מגדלי הכנסיות בישרו על יום שחרור צרפת ב־1945 מהכיבוש הגרמני. צוותי הסירות קמו וארוחת הבוקר הוגשה במסירות על־ידי קולר. המקלחת בעיירה בריאר מוסדרת באמצעות שעון עצר (טיימר): זמן מקלחת 5 דקות, כך לא ניתן היה לעבוד על הצרפתים כמו בעיירה גרין וין, שם בעשרה פרנק בלבד הצלחנו להתקלח בשיטת הדלת המסתובבת.

מוני, הדייג שבחבורה, לא יכול להתאפק וקנה חכת דיג. כולנו תקווה שתצא לנו ארוחת דגים בחינם. בחוצות העיירה עברה תהלוכה עם תזמורת נוער וליד האנדרטה בסמוך למעגן הסירות שלנו התקיים טקס זיכרון לנופלים והנספים במלחמת העולם השנייה. בנאום הוזכרו מעשי הרצח ההמוניים של העם היהודי באירופה.

יום זה הוקדש כולו לסיורים בעיירה בריאר, בכנסייה המקומית המצופה פסיפס קרמיקה. בסיור הרגלי שערכנו הגענו לפונט דה קנל (גשר התעלה), תעלת מים מעל נהר הלואר. במעגן שליד המעבר עוגנות ספינות תיירים המשייטות בין המעגנים, האגמים והגשר. אחרי הצהריים התקיים בזָר גדול של שטיחים, כלי בית, כלי עבודה וריהוט עתיק. השעה 20:00, ריח ארוחת הערב המתבשלת מתערבב בחלל הסירה ואני מסיים יום נוסף.

יום ג' 9.5.2000

יצאנו לסיור בעיר וביקרנו במפעל הקרמיקה. בדרך חזרה קנינו מלון, פרי יקר מאוד. השלמנו קניותינו לחג העצמאות שלנו.

בשובנו התכבדנו במשקה מנטה ירוק. בשעה 11:00 יצאנו מהמעגן ולאחר שני "לוקים" פנינו ימינה והגענו לתעלה מעל לנהר לואר שהוקמה לפני למעלה ממאה שנה. הנוף שנתגלה מדהים, הנהר רחב ידיים, ובדרכנו פגשנו דוברות נהר וספינות נופש לתיירים.

בשעה 12:00 הגענו לעיירה שטיליון CHATILLON. עצרנו לארוחת צהריים קלה ומשם יצאנו לסיור בעיירה. גרישה נשאר לשמור על הסירות. כפר קטן זה מצטיין בבתיו ובגניו המטופחים ובעצי הפרי והנוי. הכפר, הבנוי על גבעה רמה, מתהדר גם בעצים רבים בגוני הירוק השונים וכל עץ וצורת עליו המיוחדת. לאחר הליכה מואצת הגענו לסופרמרקט. עד שעת הפתיחה נותרו כ־40 דקות, אז ניצלנו את הזמן לנמנום קל על כיסאות הפלסטיק המונחים בפתחו. שם קנינו מנגל וכמה מצרכים. בשעה 15:00 עזבנו את העיירה שטיליון וכשעתיים מאוחר יותר הגענו לעיירה בלוויל BELLE VILLE בקרבת תחנת הכוח הגרעינית. שם נישאר ללינת לילה.

איברמן חיפש את המגבת שלו ולא מצא. הפך את תאו ואת הסירה ולבסוף התברר שהמגבת נמצאת אצל מוני. זו פעם שנייה שחפצים שאבדו לאיברמן מגיעים אל מוני. בפעם הראשונה זה היה פנקס טלפונים. למוני, שדבק בו השם "הדייג" , נוסף הכינוי "האספן".

את ערב יום העצמאות חגגנו בארוחת ערב חגיגית: אומצת סִנטה עגל מעולה על גחלים, סלטים ואורז. הרמנו כוסיות ואיחלנו זה לזה ולעם ישראל את כל הברכות. בין אכילה ושתייה נשא איברמן נאום בשבח כל איש צוות. הֵחל בגבי וציין את מעלותיו, המשיך בקולר, ועבר למוני, שרב, סלע, טיבור וגרישה. בשעה 22:00, ללא אזהרה נפתחו ארובות השמַים וגשם חזק החל יורד. נאלצנו להתקפל, לסגור חלונות ולהחזיר ציוד השייך לסירה. לילה טוב.

יום ד' 10.5.2000

גשמים, ברקים ורעמים היו מנת חלקנו במשך הלילה. השֵּׁנה מתוקה. בבוקר הוחלט לצאת לסיור מאורגן אל היקב ואל הארמון

דרך משרד התיירות המקומי. המדריכה סילבי סיפקה הסבר ממצה על האזור: רוב מוחץ של האוכלוסייה עוסק בגידול כרמי הענבים. היין שמיוצר – לבן ברובו. בעיירה בלוויל כ־800 תושבים בלבד. בעבר נלחמו התושבים המקומיים אלה באלה: הפרוטסטנטים נגד הקטולים ולהפך, ובמהלך השנים נהרגו כ־40,000 תושבים. כמה תושבים עוסקים עדיין בצַיד ובדיג.

הגענו לעיירה סן סטור וחצינו אותה. לעינינו נתגלה נוף של כרמים, עדיין בשלב ראשון של צמיחת עלי הגפן והסמדר. הגענו ליקב קטן מבין עשרות היקבים, וקיבלנו הסבר ממצה על תהליך ייצור היין מפי בעלת היקב. טעמנו מהיין וטעמו לא ערב לחכנו. משם נסענו ליקב של בעל האחוזה, שבמרכזה ארמון יפהפה, סגור למבקרים.

יקב מודרני וגדול, מְכָלי התסיסה עשויים פלדת אל־חלד מבהיקה בגובה של שלוש קומות. האחוזה משתרעת על שטחים גדולים. בעל האחוזה, פיליפ דה בורגונדי, עדיין רוכש קרקעות מהאיכרים בסביבה. צעירה חיננית, השייכת לצוות 50 עובדי האחוזה, לבושה חצאית קצרה ובעלת רגליים יפות, הסבירה על תהליך ייצור היין. טעמנו ליקר קרם דה קסיס, משקה מתוק עשוי מזן מיוחד של חמוציות. קולר וסלע קנו כמה בקבוקים.

בשעת אחרי צהריים מוקדמת עזבנו את עיירת בלוויל, ובשעה 17:00 לערך הגענו לעיירה סן סטור. מעגן הסירות נראה מוזנח, השירותים והמקלחות לקויים, אבל בהמשך בפנייה שמאלה, מהלך 50 מטר מתגלה נהר הלואר רחב הידיים כשגשר חוצה אותו. במקביל לנהר ברחוב שליד הגשר ישנן מסעדות, ומהצד השני על גבעה שוכנת העיירה.

בשעה 20:00, ללא אזהרה, נפתחו ארובות השמַים וזרמי מים עזים ירדו עלינו לכלותינו. דמותו של החבר מוני יושבת על שפת התעלה, מנסה לדוג איזה דג מצוי, נותנת רקע מקומי לסיומו של יום נוסף.

יום ה' 11.5.2000

בשעת בוקר מוקדמת קם צוות הסירה של קולר, ואילו בסירה של גבי ההשכמה הוקדמה עוד יותר, ל־4:30.

קולר הכין לארוחת בוקר ביצים בנוסח שקשוקה. בשעה 08:00 יצאנו ונפרדנו מהעיירה סן סטור. גשם קל ירד והעלה את מצב הרוח. הצוות סלע־איברמן־שרב־קולר יצא בריקוד חסידי לוהט.

איברמן גילה כישרון, ותנועות גופו הראו שהוא בעל רקע חסידי מובהק ועתיק.

הגענו לכפר קטן ששמו המי HEMMY, וחיפשנו נקודות מים, חשמל ושירותים. במפה נקודות אלו מצוינות, אבל לא מצאנו. ערכנו סיור קטן בעיירה ורק כשהתחלנו לחזור התחילו כל כלבי העיירה לנבוח בחצרות.

בצהריים הוגשה ארוחה על־ידי השף קולר שכללה דג סלמון על האש (המנגל הנ"ל) ומרק דגים שהיה טעים במיוחד. קולר הכניס קצת חריפות למרק והצוות ביקש מנה נוספת. לאחר הארוחה – תרדמת צהריים, סיאסטה חובה.

בשעת אחרי צהריים, לאחר הסיאסטה, עזבנו את העיירה המי, ולאחר שַׁיט של כשלוש שעות הגענו לכניסה לעיירה מרסי, אבל מפעיל ה"לוק" סירב לפתוח לנו, אפילו שהגענו כרבע שעה לפני שעת הסגירה. לכן נאלצנו לעגון במעגן שלפני ה"לוק", ללא שירותים ומקלחות. הייתה אפשרות להגיע ליישוב לאחר הליכה של מספר דקות ושם, במעגן, לקבל את השירותים והמקלחות שהיינו זקוקים להם. בערב ישבנו ודנו בהמשך הטיול.

יום ו' 12.5.2000

בוקר יום ו', השמַים היו בהירים והשמש הפציעה, ונראה שצפוי לנו יום חם. הכוח התפצל לשתי כיתות: הבכירים יצאו לחפש מזון ומצרכים שאזלו והשאר נשארו בסירה אחת להתקלח ולהתרחץ – דבר שלא התאפשר ביום שעבר. החבר'ה חזרו מקניות וקולר שם עוף בתנור, עוף שזה עתה נקנה באטליז בכפר. גרישה הכין סלט לתפארת ועליו הונחו נקניקיות עסיסיות. גבי הכין פתיתים בנוסח מרוקו. נראה שבצוות הנבחר קיימים עוד כישרונות קולינריים סמויים.

יצאנו לסיור בכפר מרסי (הקטנה).

יום א' 14.5.2000

בשעת בוקר רעננה יצאנו אל העיר נברס NEVERS. הפעם המזל האיר לנו פנים – מזג האוויר היה יפה והאוויר היה צלול. ניצלנו את השמש האביבית לטובת צילומי האתרים שטיילנו בהם ביום הקודם. גבי תרגם לנו את הכתוב על השלטים המוצבים לפני כל אתר ואתר. נכנסנו לכנסייה גוטית, וצלילי העוגב נשמעו במרחבי הכנסייה ומחוצה לה, צלילים נעימים ומרגיעים.

הסופר המקומי פתוח רק חצי יום בגלל יום השבתון של יום א'. השלמנו קניותינו הנותרות לשַּׁיט. חזרנו למעגן הסירות. קולר ושרב נכנסו במרץ רב להכנת ארוחת הצהריים. הוחלט להישאר במעגן למרות התנאים הקשים. לאחר הסיאסטה (חובה) התקלחנו במקלחות של הסירות זו הפעם הראשונה. לפנות ערב יצאנו, צוות הסיור, לסיבוב נוסף בעיר. פנינו שמאלה מהגשר והגענו לתחנת הרכבת. בדרכנו חזרה נכנסנו לגן מטופח, שמשתלב עם חומת העיר העתיקה שבתוכהּ ממוקם מוזאון ארכיאולוגי. הוחלט שלא לעשות את הצרכים בסירות וכל חבר יֵצא אל החורשה הסמוכה ויתייחד עם הטבע.

יום ב' 15.5.2000

בוקר של יום ב' בשבוע. לאחר ארוחת הבוקר יצאו גבי ,שרב וטיבור אל תחנת הרכבת כדי להביא את המכוניות, שהוזמנו עבורנו מהארץ. שאר הצוות יצא לכיוון העיירה פלני, שם עלינו להחזיר את הסירות. הגענו למעגן בפלני בשעת צהריים מוקדמת, דקות ספורות לאחר מכן הגיעו גבי, טיבור ושרב ברכבים השכורים מנברס.

כשעה מאוחר יותר כבר ישבנו סביב לשולחן עם בקבוקי יין משובח ומהתנור הוצא ירך טלה ריחני ועסיסי. הורמו כוסיות לסיום חלקו העיקרי של הטיול, שיט תעלות ממונטרזי לעיר נברס ומעגן הסירות בפלני הסמוכה לנברס.

בשעת ערב מוקדמת יצאנו גבי, מוני, איברמן וסלע לקניות במרכז CAMME TOUR, רשת קניות כלל־צרפתית, ואילו גרישה, טיבור, שרב וקולר נסעו למרכז העיר נברס. בשובנו עלינו על בגדי ב' והתחלנו במלאכת קרצוף הסירות וניקיונן במטרה לצאת בבוקר המחרת לכיוון שוויץ.

יום ג' 16.5.2000

השכמה מוקדמת, ארוחת בוקר קלה והצוותים יוצאים לנקות את הסירות בחלקן הפנימי: תאים, מטבח ושירותים.

בשעה 08:00 התייצבנו לביקורת של האחראי על מעגן הסירות. גבי הוביל את האחראי כמו רס"ר ממושמע בפנים חמורי סבר. הייתה סיבה טובה לכך, שכן באחת הסירות הייתה פגיעה בחרטום, וחצי מהכוסות שקיבלנו נשברו בעת מילוי תפקידן.

גבי הצליח לשכנע את אחראי המעגן בעזרת כמה "משכנעים" שלא להבחין בדבר (בדיעבד, לאחר צפייה בסרט הווידיאו של השַּׁיט, התברר כי הפגיעה בחרטום הסירה הייתה כבר בעת קבלת הסירות). הביקורת עברה בשלום וחצי. שעה לאחר מכן הותנעו המנועים ושיירת הרכבים יצאה לדרכה: שני אופל, שני קטרה ורנו סניק אחת.

כעבור שעתיים של נסיעה עצרנו למנוחה קצרה להתרעננות בעיירה סנט בואי. הנסיעה הייתה ארוכה ומעייפת, כ־350 ק"מ.

בשעת הצהריים עצרנו למנוחה ולאוכל בצדי הדרך במעלה הרי האלפים הצרפתיים. הכַנו כריכים של טונה וגבינה. בשעה 16:00 הגענו לעיר אנסי, למלון מרשת קומפניל.

לאחר מנוחה וארוחת ערב במסעדת המלון, שהייתה די מאכזבת, יצאנו לטייל בעיר.

העיר אנסי היא עיר גדולה ומודרנית בעלת אוכלוסייה מבוססת. טיילנו בעיר העתיקה. בסמטאותיה הישנות מסעדות רבות המאופיינות בקשתות. באמצע חוצה תעלת מים צלולה ובה ברבורים גדולים ולבנים, הניזונים ממזון המושלך על־ידי תיירים היושבים במסעדות לאורך כל התעלה. הבתים העתיקים מוארים באורות שמשווים למקום מראה מיוחד ומאוד מרשים.

בסמטאות חנויות רבות של מזכרות. על אי בתוך התעלה בנוי בית סוהר מקומטי עתיק המואר בשלל אורות.

יום ד' 17.5.2000

אחרי ארוחת הבוקר במלון (מאכזבת אף היא) באנסי יצאנו מהעיר לכיוון העיר ז'נבה. בשעה 09:30 הגענו למעבר הגבול צרפת-שוויץ.

בחציית הגבול משתנה הנוף, לאו־דווקא הטבע אלא הבתים, הכבישים והשילוט. הדרך עברה במנהרות ותוך חצי שעה הגענו לעיר ז'נבה. נכנסנו לחניון הסמוך לפָּרק העירוני שבו נמצא השעון הפורח המפורסם, אך השעון היה בדיוק באותה השעה בשתילה. בפָּרק עומדים גם פסלים רבים, ואחד מהם מפוסל בגזע של עץ סקויה אשר נפגע מברק לפני שנים מספר. המזרקה המפורסמת של העיר ז'נבה שימשה רקע לצילומים אחדים, וקדימה – לרכבים. המשכנו בנסיעה לאורכו של האגם, שלגדותיו מרינות רבות, וילות ובתי מידות מטופחים וכרמים רבים. בצהריים עצרנו להפסקת התרעננות בתחנת רכבת של העיר לוזן.

בהמשך ביקרנו בארמון שיון הבנוי על אי בצמוד לשפת האגם.

ארמון שיון שימש בית סוהר ומושב המושל בתקופת ימי הביניים וגם בעת החדשה. ביקרנו בחדרי הרוזנים, האבירים, עובדי הארמון ועמדות השומרים. בית הסוהר ממוקם במרתפי הארמון בגובה פני המים ובו אולמות כליאה חשופי כתלים החצובים בסלע, חסרי חלונות בחורפים המקפיאים של שוויץ וכן חדר גרדום. במאה ה־19 נכלא במקום הלורד ביירון (המשורר האנגלי הידוע).

לאחר נסיעה ארוכה ומפרכת הגענו ליעדנו הסופי: העיר טון, שמשתרעת על גדות אגם טון. בעזרת חוש התמצאותו של קולר התגלה הפנסיון חבוי בין הצמחייה הרבה, בפרברי העיר טון.

בעל הפנסיון, אדם בא בימים וחביב, קיבל אותנו בסבר פנים יפות. נִתנו לנו חדרים גדולים, נוחים המרוהטים בטוב טעם, מיטות נוחות עם שמיכות פוך וכן כרים גדולים של פוך. השירות אדיב וסימפטי. לאחר התמקמות בחדרים יצאנו בהדרכתה של רות (מדריכה מקומית) לסעודת ערב אותנטית באחד הכפרים הסמוכים לעיר טון. התפריט היה פשוט, הביצוע היה מעולה.

המשקה על טהרת הבירה המקומית. בירכנו זה את זה ואת המקומיים "גוט הָאבֶן" (כלומר "ערב טוב"). במיוחד הצטיין בהיגויו המקורי החבר איברמן. חזרנו עייפים ורצוצים (אך מרוצים מאוד) בשעת ערב מאוחרת, ונפלנו שדודים למשכבנו.

יום ה' 18.5.2000

לאחר שנת לילה ערבה ואחרי ארוחת הבוקר בפנסיון, שהוגשה על־ידי נערה דוברת עברית מביקוריה בארצנו, יצאנו לדרך סביב אגם טון.

חצינו את העיר אינטרלקן (בין אגמים). נוף עוצר נשימה התגלה לעינינו: האגמים, בתי הנופש, הפנסיונים שעל גדות האגמים, ההרים הגבוהים המזדקרים מסביב לאגם כשכפותיהם עטורות שלג וביניהן משייטים עננים. בהגיענו לאגם בריינז עצרנו לתדלוק בתחנת תדלוק עצמי. הנוף לאורכו של אגם זה מדהים לא פחות. אנו בדרכנו לעיר לוצרן. אגם בריינז מאוכלס פחות מקודמו, בתי העץ מרובים ומפלי מים רבים יורדים אל האגם. פסלי עץ של בעלי חיים מעטרים את החופים.

שוויץ מאוחדת ממספר קנטונים, המהווים את הרפובליקה היחידה בעלת דמוקרטיה ישירה (משאל עם נערך בכל בעיה העומדת על הפרק). ארבע שפות רשמיות בשוויץ: גרמנית, איטלקית, צרפתית ורומנש (שהיא שפה עתיקה, שריד מתקופות קדומות).

עזבנו את האגם ופנינו לדרך המובילה ללוצרן. הכביש עובר דרך מנהרות, ובמעלה ההר נתקלנו בעץ האורן האדום – בלעדי לאזור ההרים הגבוהים.

נכנסנו לתוך ענן, הלחות והרטיבות היו רבות. בצדי הדרך כורתים עצים להסקה והם נערמים בערמות מסודרות. בהמשך עברנו מנהרה באורך חמישה ק"מ. גשם החל לרדת ובצדי הדרך ראינו בפרות השוויצריות נאות המראה, פעמונים תלויים על צוואריהן. לאחר נסיעה של עוד כחצי שעה הגענו לעיר לוצרן. קולר ניווט את כלי הרכב אל מוזאון התחבורה. שם ראינו את תולדות כלי הרכב מראשיתם ועד לימינו: מכוניות, אופניים, אופנועים, אוניות, רכבות, מטוסים, כדורים פורחים, טילים ועוד...

הביקור נמשך חצי יום. את ארוחת הצהריים אכלנו במוזאון. לאחר מכן ביקרנו בעיר, עלינו על הגשר העתיק בעל הציורים הרבים ששוחזרו זה מכבר לאחר שרֵפה, הגענו למרכז הקניות בעיר העתיקה וחזרנו לפנסיון בפאתי טון. לאחר מנוחה קצרה נסענו – בהדרכת המדריכה רות – למסעדת תיירים שוויצרית טיפוסית באינטרלקן, שם הוגש לנו המאכל השוויצרי העממי פונדו גבינה בתבניות־טעימה. איש ואיש לפי טעמו הזמין לעצמו את מה שחשקה נפשו: סטייק סוס, רוסטי וכו'.

לאחר הארוחה סיירנו בחנויות המזכרות ובקזינו המקומי (רצון...), ומכאן חזרה למיטה, והחול שבשעון החול של טיולנו אוזל והולך.

יום ו' 19.5.2000

היום האחרון של הטיול בשוויץ. לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לכיוון מפלי הטרומלבך. בדרך צפינו על פלגי המים הרבים הנופלים במפלים יפהפיים אל העמק שמתחתיהם. הגענו אל טרומלבך ועלינו במעלית אלכסונית, שארובתה חצובה בתוך סלע בזלת שחור, אל המפלים הספירליים. עשרת המפלים נוצרו מהפשרת הקרחון שעל הר היונג פראו – במשך שנים רבות חתכו המים המופשרים של הקרחון את דרכם בסלע הקשה, ויצרו פיתולים וסיבובים רבים ומרהיבי עין. שאון המים הכביר, זרימה חזקה ורסס המים מילאו את חלל המנהרות החצובות לאורך המפלים הטבעיים.

בדרכנו חזרה קנינו מזכרות בצדי הדרך. עצרנו ליד פרה ועגל וקיבלנו הסבר על סוגי הפרות מפיו של קולר. בהמשך הגענו לעיר שפיץ. ביקרנו במוזאון הארמון בשפיץ, בגן המדהים ביופיו ובריחו.

בהדרכתה של רות המדריכה נסענו לאגם קטן מעל לעיר שפיץ, הבלו סי (האגם הכחול). זהו גן לאומי שהַכניסה אליו בתשלום, והוא עטור בעצים עבותים המכוסים בטחב ובסלעי ענק המכוסים אף הם בטחב. מראה של נוף פראי ולח ולמעשה פָּרק נוח לטיול מהנה. בינות לעצים משתרע אגם קטן שצבעו תכלת עמוק, ובו משייטים להנאתם ולהנאת התיירים דגים שמך (פורל) ענקיים שלא ייאמנו.

בסמוך לאגם – חוות גידול לדגי הפורל על בריכותיה השונות. על גדת האגם שוכנת מסעדת דגים יוקרתית, בה הוזמנה עבורנו ארוחת צהריים מאוחרת. ערכו עבורנו שולחן ארוך. הארוחה העסקית שהזמין הצוות כללה מוס פורל עם עולש כמנה ראשונה, פילטים של דג פורל, סלט חסה ותפוח אדמה אפוי כמנה עיקרית ופֵרות העונה עם פרפה פֵּרות יער וגלידת תות שדה. כולם גמרו את ההלל על האוכל הטעים ועל השירות המעולה של אנטוניו, המלצר הפורטוגזי ששירת אותנו כיאות וזכה לתשר הגון. לאחר הארוחה, בשעת אחרי הצהריים מוקדמת, חזרנו לעיר טון ושם נחלצה רות לעזרת כל חבר בקניותיו: חנויות הממתקים, הגבינות והשוקולד – עזרה בתרגום ובתיווך. ליד הכניסה לפנסיון נפרדנו איש־איש מרות, שסייעה לנו רבות במהלך שהותנו בשוויץ.

יום שבת 20.5.2000

תם הטיול. הכוח אסף את ציודו האישי ושב אל ארצו. איש תחת גפנו, תאנתו ופטרוזילייתו. מיכאלי הנהג חיכה כמובטח בשדה התעופה בן גוריון להשיבנו לבתינו.