חוויותיו של חולה סרטן / 13.10.04 - 15.4.09

זה קרה בדיוק ב־13.10.04, אז החל פרק חדש בחיי. אומרים שמספר 13 הוא סימן למזל, אחרים מייחסים אותו למזל נאחס, בלשון עממית.
נסעתי עם אשתי לבדיקות שגרתיות עקב לחצים בחזה בבית החולים ברזילי שבאשקלון. אושפזתי לבדיקות, אשתי נפרדה ממני לשלום.
בערב הוחלט לתת לי זריקה לדילול דם מחשש שמא עברתי התקף לב.
בחצות הלילה קיבלתי כאבי בטן. בזמן שהטלתי צואה בשירותים איבדתי דם רב. בכוחות אחרונים הצלחתי לעלות על המיטה רועד מקור. בבוקר סיפרתי לרופא את שעבר עליי בלילה.
הופניתי לבדיקות קיבה (גסטרו). בבדיקה גילו פוליפ שנפתח וטענו שהוא הגורם לדימום. הביופסיה הדגימה דלקת כרונית, ובנוסף חיידק הליקובקטר פילורי שגורם לכאבי בטן.
חום גופי עלה וירד, לאחר שבוע בבית החולים שוחררתי עם מרשמים לאנטיביוטיקה משולשת לטיפול בהליקובקטר פילורי.
עבר כחודש, מצבי הגופני השתפר ורציתי לשוב לעבודה.
ביום שישי 12.11.04 ישבנו לסעוד את ארוחת הערב. כאבי הבטן חזרו וסירבתי לאכול, אשתי כעסה וביקשה שלפחות אלגום כמה לגימות מהמרק שהכינה. לא הספקתי לגמור את המרק, רצתי לשירותים והקאתי,
כאבי הבטן גברו, אשתי לקחה אותי למוקד העירוני ושם הופניתי לבית חולים.
לזכותה של אשתי ייאמר שהפעם לא נסענו לברזילי באשקלון, אלא לבית החולים שיבא בתל־השומר.
ד"ר סגל, רופא צעיר, קבע במיון נחרצות, שסיבת כאבי הבטן היא המעי הגס. זאת הוא הסיק מנתוני הבדיקות שעברתי באשקלון ומהסימפטומים הקיימים, אף שצילום הבטן לא הראה דבר. הד"ר סגל המליץ, אם כן, לבצע בדיקת סי־טי (C.T.) בטן.
רופא כונן ממחלקה כירורגית פנימית ב' הסכים בחוסר רצון לאשר בדיקת C.T., שגילתה נקב במעי הגס.
רופאי המחלקה בישרו לנו שמצבי קשה ועליי לעבור ניתוח דחוף.
חתמתי על הטפסים לאישור הניתוח. באותו הרגע הרגשתי שאני מסיים את חיי, שהרי הוסבר לי שייאלצו אולי להוציא את המעיים החוצה, ורק לאחר הניתוח יֵדעו את מצבי.
ביקשתי מאשתי שאתקשר לחברי לעבודה ונציג הוועד המסור מוסקוביץ (שבהמשך עזר לי מאוד) כדי להבטיח את עתידה.
אשתי הרגיעה אותי ועודדה אותי, ואמרה שהכול יהיה בסדר.
ב־13.11.04 עברתי את הניתוח (מזכיר לכם משהו מספר 13?).
צוות הרופאים המיומן בראשותו של סגן ראש המחלקה הד"ר מינץ הסיר גידול במעי הגס לאחר שהתפוצץ וגרם לנקב. המעי הגס שמידתו 150 ס"מ התקצר ב־40 ס"מ.
ראוי לשבח הטיפול המסור של האחיות ושל הד"ר מינץ, שֶׂכֻּנָּה "המלאך" ללא ידיעתו, בגלל העידוד והתמיכה היום־יומיים שלו.
שמונה לילות שהיתי בבית החולים. אשתי לא משה ממיטתי באותם ימים קשים שבהם הייתי מחובר לאינפוזיה ולאנטיביוטיקה נוזלית חזקה. עקב הניתוח הקשה שעברתי חוברתי למכשיר אלקטרוני שהחדיר לגופי
מורפיום במינון קבוע. בלילות הראשונים הגברתי את השימוש בעזרת לחצן, ואז הייתי מרגיש שאני מרחף, הוזה וחולם חלומות מוזרים המופיעים לנגד עיניי. שבוע מאז ששבתי לביתי הוזמנתי לבית החולים להסרת התפרים. ב־29.11.04, יום הולדתי ה־55, זימן הד"ר מינץ אותי ואת אשתי לפגישה, ובצורה עדינה ובסבלנות רבה סיפר לנו שהגידול שהוסר היה ממאיר. במשך שעה תמימה הסביר על הטיפולים שעליי לעבור ועודד אותי. באותו יום השתנו חיי: מדי שבועיים אני מגיע לתל־השומר לטיפולים כימותרפיים. לא אחדש לכם אם אומר שקיימות תופעות לוואי מפאת הטיפול כגון: הקאות, בחילות, עצירות, שלשולים וכן נשירת שׂער. בנוסף, ההזדקקות לעזרה מצד אשתי וילדיי גדלה.
איבוד זיכרון, מעשים פזיזים וחוסר ריכוז יצרו מצבים מסוכנים ונזקים כספיים שעליי לספר לכם עליהם, ואני תקווה שלא ישובו עם החלמתי.

אירוע ראשון:

את סגולותיו של הרימון כולם יודעים ועל כן מקפידה אשתי האוהבת להכין ספל משקה רימון סחוט בשיטה מיוחדת בעזרת בלנדר. בזמן שהיא בעבודה מוטלת עליי העבודה להכניס את גרעיני הרימון לבלנדר בתוספת מים, להפעיל, לסנן ולשתות לרוויה.
טעמו של הרימון בסוף העונה אינו מתוק, לכן אני מוסיף כף סוכר אל גרעיני הרימון והמים שבבלנדר. בעודי מפעיל את הבלנדר שמעתי רעש צורם, הבנתי מה עשיתי, השארתי את הכף בתוך הבלנדר וכמובן התוצאה - סכיני הבלנדר נשברו והנזק ברור. תוצאה של חוסר ערנות.

אירוע שני:

הקומקום החשמלי הקפיץ את הנתיך הראשי בגלל קצר עקב חדירת מים למפסק ההפעלה, ועל כן אנו מייבשים בעזרת קרני השמש. הנחתי את הקומקום על סל הכביסה. לאחר מספר דקות נשמע רעש ניפוץ זכוכית. התוצאה: הקנקן החשמלי נשבר לרסיסים.

אירוע שלישי:

מקרה חמור ומסוכן של חוסר ערנות ומחשבה: חיממתי את המרק על הכיריים. בתום הארוחה פיניתי את הכלים לכיור עם מפה נאה. כיסיתי את הכיריים, ולא עברו שניות בודדות וריח בד חרוך עלה באפי. המפה הנאה החלה לבעור, הצלחתי לכבות את הדלֵקה במהירות אבל המפה הלכה לאיבוד מפני שלא כיביתי את הגז ולא בדקתי אם יש להבה.

אירוע רביעי:

מקרה של שלומיאליות – הוצאתי דפי חשבון מהמכשיר בכניסה לבנק. מבין שלושה דפים, שניים הם דפי מידע ללקוח על הלוואות ועמלות. דפים אלו אני נוהג לקרוע ולזרוק לפח. אל הניירות צורפה מעטפת מכתב שבתוכה שטר של 50 שקלים לשליחה לכנס מחזור של בית הספר. מבין גזרי הנייר שנפלו לפח נתגלו לעיניי חלקי שטר חמישים השקלים. למזלי, הצלחתי לאסוף את גזרי השטר, ולאחר שחזור והדבקה בבית ניגשתי לבנק הקרוב והחלפתי אותו.במקרה זה הנזק מזערי: מעטפת דואר. במשך 33 שנות עבודתי בחברת החשמל סבב הכול דרך העבודה: מחזור העבודה של המשמרת – בוקר, ערב ולילה ובין המשמרות ימי חופש; תפעול תחנת הכוח אשכול 24 שעות ביממה, שבתות וחגים. מחזור העבודה נע בין 28 יממות ולאחריהן מחזור נוסף, לעתים הייתה הפסקה של שבוע – "שבוע בית מלאכה" שבו עבדנו משמרת בוקר בלבד, ולעתים היינו לוקחים חופש כתגמול על עבודה בימי חופש. בתקופה ארוכה זו לא הקדשתי זמן לקריאת ספרים ועיתונים. רק לפני 10 שנים יצאתי לחו"ל בפעם הראשונה, ומאז רעייתי ואני מתמידים מדי שנה בשנה לצאת לראות את העולם. בחודשים הארוכים שאני "כלוא" בביתי עקב המחלה והטיפולים הכימותרפיים סדר יומי השתנה ללא היכר.
בבוקר: קריאת תהילים, קריאת עיתונים, ספרים, שתייה של מיץ רימון שהוכן במלוא האהבה מאשתי לפני צאתה לעבודה. התעמלות הבוקר עוברת בסיוע הערוץ הראשון של הטלוויזיה ב־08:05 (מומלץ מאוד). בהמשך: ארוחת בוקר בשעה עשר מעשה ידיי: סלט ירקות, יוגורט, גבינה לבנה, לחם חיטה מלאה, ביצה ועוד. הישיבה ליד מרקע הטלוויזיה תופסת חלק גדול מסדר יומי בשעות הערב, אני מקליט תכניות בידור וסרטים מהטלוויזיה.
ביקורים: משפחה וחברים מהעבודה, עליי לציין במיוחד שוב את מוסקוביץ ועוד חברים שביקרו אותי בבית החולים והם: מוטי הנקין, קולר שלום, נונה יוסף, ללזרי אלי ועוד חברים שהתקשרו ושאלו לשלומי. מצד ההנהלה אזכיר את מנהל התפעול, המהנדס יוסי רופא, ואת מנהל התחנה, המהנדס ביבי. מהמשפחה התומכת: סוזי אחותי ובתה האחות במקצועה לימור שעזרה רבות. אחיה של רעייתי: מרקו, אלי וז'וז'ו.

במשפטים קצרים אספר לכם על הטיפולים הכימותרפיים שאני עובר:

לפני הטיפולים בוצע ניתוח בהרדמה מקומית של החדרת פורט קטטר (הוא למעשה אל־חזור והמבין יבין).

בצד ימין של החזה מתחת לעור מוחדרות מחט וצינורית פלסטית אל העורק הראשי בקרבת הכתף הימנית. כך מתבצעות הפעולות הבאות: ספירת דם, כימיה של הדם ובמיוחד בדיקה שמצביעה על תפקודו של הכבד, ובלעדי בדיקה זו לא אקבל את הטיפולים הכימותרפיים שמוחדרים דרך הפורט קטטר.
אני ממתין מדי שבועיים ביום שני לתורי באשפוז יום במחלקה האונקולוגית תל־שומר, מתיישב על כורסא ובמשך שלוש שעות מוחדר החומר הכימותרפי דרך הפורט קטטר. בתום ביצוע פעולה זו מחברים לפורט קטטר משאבה ושקית שמלאה בנוזל כימותרפי נוסף שמוחדר טיפין־טיפין לעורק הראשי למשך 48 שעות בביתי.
ב־21.2.05 קיבלתי את הטיפול החמישי (לעובדי חב' החשמל זה היום המשמח את רובם: יום קבלת המשכורת החודשית).
כל שבוע אני מעלה על הכתב תקציר של חוויותיי במשך שבוע הטיפולים, בתקווה שתקופה זו תסתיים במהרה והבדיקות הרפואיות בתום הטיפולים יאשרו את הצלחתם ויסתיים יומני: "חוויותיו של חולה סרטן". תחילת חודש מרץ, ואני לקראת הטיפול השישי, מה שאומר שהגעתי למחצית הטיפולים שעליי לעבור.
מי מאִתנו לא חולם להרוויח בטוטו או במפעל הפיס? משנת 1968 אני שולח טופס לוטו שבועי, חישוב מהיר: 37 שנים.
במהלך שנים אלו לא התעשרתי, הזכיות נעו בין 10 שקלים ל־50 שקלים.

בשנים האחרונות נערכת הגרלת הלוטו פעמיים בשבוע, בסיכום חודשי יוצא סכום לא־מבוטל, ולכן עברתי לשיטת המדרגה: אני ממלא טופס במחיר 10 שקלים וכל פעם אני מגדיל את סכום ההימור ב־5 שקלים עד לטופס מלא שמחירו 35 שקלים וחוזר חלילה.

מידת האשליה שווה ובזבוז הכסף קטן. בהגרלה האחרונה זכיתי ב־31 שקלים. שלחתי טופס ב־25 שקלים, כך שנשארתי ברווח של 6 שקלים ואני שמח בחלקי. נכנסתי לחנות הסמוכה לקנות נורות וצבע, והנחתי את הטופס על הדלפק. במרחק חמישים מטר מביתי הרגשתי שמשהו חסר לי, סבתי לאחור במהירות חזרה לחנות פן ילך לאיבוד טופס המזל. האבדה נמצאה וכולי תקווה שבחצות אתבשר על הזכייה הגדולה. 7.3.05 יום ב', הטיפול השישי הגיע, ובלשון עובדי חברת החשמל: מ"ד – מחצית הדרך (מחצית הטיפולים שאני אמור לעבור). השכמתי בשעה חמש ושלושים לקריאת תהילים, שתייה, אכילת פרי, התעמלות ולאחר מכן ארוחת בוקר קלה.
יצאנו רעייתי ואני לכיוון בית החולים תל־השומר. פקק תנועה בצומת אשדוד אותת לי שיום זה לא יהיה כפעמיים הקודמות וכך היה. לאחר ספירת דם פנתה אשתי לרופאה התורנית ושאלה לגבי הכאבים בשוק רגל שמאל. הרופאה הפנתה אותי לבדיקת אולטרא־סאונד. בבדיקה התגלתה פקקת בווריד הפופליטאלי בשוק רגל שמאל. בהתייעצות בין הרופאים הוחלט שעליי לקבל קלקסן – זריקה לדילול הדם השומרת על המצב הקיים כך שהפקקת לא תתפשט בהמשך הטיפולים. המינון הוא 60 מ"ג כל זריקה פעמיים ביום. טיפול זה יימשך עד גמר הטיפולים הכימותרפיים.

בשלב מסוים נזכרתי במה שעברתי בבית החולים "ברזילי" באשקלון: אחרי זריקת הקלקסן (דילול דם) איבדתי דם רב וההמוגלובין ירד מ־13 ל־10. בעצת הרופאים הוחלט לאשפז אותי לשלושה ימי מעקב. קיבלתי את הזריקות לסירוגין בוקר וערב, וביום ה' שוחררתי מבית החולים לביתי. בזכות התעקשותה של אשתי ניצלו חיי כי לולא קיבלתי טיפול קריש דם עלול היה להתפתח, וסכנתו של קריש דם גדולה מפני שהוא עלול להגיע לריאות ומשם למוח. במשך שלושת ימי שהותי בבית החולים רעייתי לא משה ממיטתי.

ב־21.3.05 עברתי את הטיפול השביעי בסדרת טיפולים זו. חזרתי מוקדם הביתה, אבל תופעות הלוואי החמירו: בחילות, כאבי בטן, עצירות וחוסר תיאבון. כמחצית השנה חלפה מהטיפול הראשון, ומאז אני שוהה בבית או בבתי חולים. לכן עלה הרעיון לצאת לאילת בחג הפורים. בילינו במלון מרדיאן בחג, הצטרפו אלינו אחי יצחק ואחותי סוזי וכן גיסו של אחי שלום, וכמובן בני זוגם ובנות זוגם. נהנינו מהשיט ומהביקור במצפה התת־ימי. בערב יצאנו רגלית לקניון ולטיילת. עקב הידלדלות שׂער ראשי אני חובש כובע גרב שגם מגן מפני הקור שחודר לגולגולתי, ולובש מעיל. על לבוש זה קיבלתי הערה לגלגנית מאחד מהולכי הרגל ברחוב "אתה לא מגזים? אני ניגש מיד להביא לך מטרייה מהרכב".

מצבי הגופני השתפר ומה עושים ביום ג'? שולחים את טופס הלוטו הרגיל. בהמשך, בדרכי לתחנה המרכזית, עברתי ליד לשכת התעסוקה ומשרד הפנים. על המדרכה נתגלו לעיניי שטרות מקופלים של 100 ו־50 שקלים. הסתכלתי סביבי – אין איש בסביבה – אמרתי לעצמי 'נראה שהקדימו את הזכייה שלי בלוטו', נטלתי את הכסף מהרצפה והכנסתי עמוק בכיס מכנסיי. אחרי שניות בודדות העיק עליי מצפוני, ואמרתי לעצמי: 'האדם שאבד לו כספו עמל כל החודש לפרנסתו, לכן עליי להשיב את האבדה'. חיפשתי מבין האנשים הרבים שהמתינו בכניסה ללשכת התעסוקה לראות במבטי אדם המחפש את כספו שאבד. לאחר המתנה של רבע שעה קלטו עיניי בחור צעיר המפשפש בכיסו, ניגשתי אליו ושאלתי אותו: "האם אבד לך דבר מה?" הוא השיב שאינו מוצא את כספו. השבתי לו את כספו והוא הודה לי מקרב הלב. באותו יום הגעתי עם רעייתי למרפאה שבמקום עבודתי בתחנת הכוח אשכול באשדוד לפגישה עם רופא החברה. הרופא מסר לי פרטים על שיבוצי בעבודה בצורה הדרגתית: בסוף חודש יוני אעבוד בשלב ראשון שעתיים, לאחר מכן ארבע שעות וכך הלאה עד ליום עבודה מלא. בהמשך, אם מצבי הגופני יאפשר, אחזור לעבודת משמרת.

באומרו את דבריו מלמלתי לעצמי את המשפט הידוע "מפיך לאלוהים", הלוואי שהציפיות שלו ובוודאי שלי – יתגשמו. חודש אפריל החל ועמו הטיפול השמיני ב־4.4.05. הנסיעה לבית החולים תל־השומר חלפה במהירות והגענו למחלקה האונקולוגית. בזמן הטיפול תקפו אותי כאבי בטן חזקים בנוסף לבחילות שהזכירו לי את יום בואי לבית החולים כשאושפזתי בליל שישי בחודש נובמבר, 12.11.04. במהלך אשפוז זה הוחלט לנתח אותי ניתוח חירום בשבת בבוקר 13.11.04.

באותם הרגעים חלפו בראשי מחשבות אובדניות, וביקשתי מהקדוש ברוך הוא שישים קץ לכאבי. אשתי קלטה מיד את ההידרדרות במצבי הנפשי ומיד הפעילה את כוחותיה האחרונים כדי להעלות חיוך על פניי. כפות ידה לא נחו כשהיא מעסה את בטני וגבי. באותם רגעים הרגשתי רוגע ושלווה, והודיתי לבורא עולם שיש לי אישה אוהבת ותומכת, לתחושות אלו נלוו מחשבות שמא לא יהיה באפשרותי לפצות את אשתי כראוי על הכאב והסבל שאני גורם לה. גם בניי שוקי ואריק התקשרו לנייד ועודדו אותי. בשובנו הביתה הטלפונים לא פסקו מלצלצל, בני משפחתי ומשפחת רעייתי דרשו לשלומי, וכמובן ניסו לעודד אותי. דף זה נכתב בשעה 5 לפנות בוקר אחרי ליל שימורים ללא שֵׁנה, תופעה שחוזרת לאחר כל טיפול כימותרפי (בתוך התרופות קיימים חומרים מעוררים ואני מסרב לקחת אופטלגין נוזלי שהשפעתו קטנה ביותר). 13 באפריל הוא יום המבשר מזל ביש או יום טיפול שגרתי? לא ולא – ערבו של יום זה כולו נחת וגאווה.
באולם התרבות בראשון לציון התקיים מופע של בוגרי כפר הנוער ויצ"ו נחלת יהודה שבו הופיעו להקת זמר ומחול ואמנים מוכרים כמו אביבה אבידן ורון שובל. את ליווי המוזיקה והעיבוד של רבים מהשירים והמחולות ביצע בני המרשים. לכל תשואות הקהל העלה מנהל הכפר הד"ר חזי יוסף אל הבימה את בני שוקי, וציין לשבח את עבודתו כמנהל המוזיקה. פניה של אשתי קרנו מאושר ומנחת ואִתם אחי יצחק ורעייתו וגיסי מרקו ורעייתו.

ב־23.4.05, ערב שבת חג הפסח שנחוג בצורה לא שגרתית. סוזי אחותי הקטנה הזמינה את כל המשפחה לביתה. זה שנים שאין באפשרותנו לחוג בצוותא מסיבות שונות, הפעם כל משפחת סלע (סלח לשעבר) התאספה יחד הילדים, הנכדים והנינים, ובראשם סבתא רג'ינה – 35 מוזמנים.
האירוע הונצח במצלמות רבות, ובנוסף בני אריק הקליט במצלמת וידאו. הקדשנו הרבה מחשבה בהקדמה על תולדות משפחת סלע משנת 1957, שנת עלייתנו ארצה עד היום. הנה לפניכם ההקדמה: סדר פסח שיועלה לפניכם בקלטת וידאו, ערב יום שבת י"ד בניסן תשס"ה, 23.4.05 שונה וחריג מכיוון שבעוד דור או שניים תיעלם מסורת זו. המסובים כולם חילוניים ולכן הסדר אינו נערך בדיוק ככללי הסדר של העדה היהודית הקראית בארץ ישראל.

משפחתנו הקטנה עלתה בשנת 1957 בגלי העלייה של יהדות ארצות המזרח ממצרים. אנחנו מראשוני תושבי העיר אשדוד. שם משפחתנו המקורי הוא סלח, שם שעוברת בפי רבים ממשפחות הקראים למצליח.

אנו שינינו את שם משפחתנו למשפחת סלע, זאת ביָזמתו של אחי הבכור יצחק סלע. אמי רג'ינה סלח התאלמנה לאחר חצי שנה בלבד מאז עלייתנו ארצה, ונאלצה לגדל את ארבעת ילדיה לבדה. השנים הקשות חלפו וכל ילדיה התחתנו וילדו ילדים. לסבתא רג'ינה 14 נכדים ו־7 נינים, כן ירבו.
ילדיה: יצחק, יוסף, תמר וסוזי נישאו עם בני עדתם ובנות עדתם, ואילו הנכדים והנכדות נישאו עם כל תפוצות עם ישראל מעדות המזרח – עירק, מרוקו, תורכיה, ומעדות אשכנז – רוסיה וארגנטינה. כמו שאמרתי בראשית דבריי, בעוד דור או שניים תיעלם העדה הקראית ולכן חשוב לנו שהנכדים והנינים וכל עם ישראל יֵדעו שעדה זו הייתה קיימת ודגלה באמונה בישום התורה שבכתב כלשונה, היינו הפרשנות של התורה בעל־פה לא תגרע ולא תוסיף על מה שכתוב בתורה.

* * *

מאי, 2.5.05 הטיפול העשירי במספר

לפניו עשיתי הפתעה לאשתי, הפתעה חיובית וסופה שלילי. הסיפור לפניכם בקצרה:
שבועיים לפני חג הפסח הזמנתי מקומות להפלגה בספינת התענוגות מג'יק 1 לחג השני של פסח לשלושה לילות – מיום חמישי עד יום ראשון.
ההפלגה יצאה מאשדוד וזה הקל עלינו מאוד. הצטרפה אלינו לודה, חברתה הטובה של רעייתי עם בן זוגה מישה.
פניה של אשתי קרנו מאושר מיום ההפלגה ועד סופה. מסלול הטיול: שיט וטיולים באלניה בטורקיה והאי נאפה שבקפריסין.
קיבלנו חדר מרווח הפונה לים, מיטה זוגית, שירותים ומקלחת מרווחים כמו בבית מלון 4 כוכבים. הפעילות באונייה סביב השעון 24 שעות. צוות בידור מעולה ואמנים מפורסמים הופיעו: האמנים אביהו מדינה וחופני.

אשתי לא רצתה לרדת מהאונייה, ההפלגות עושות לה רק טוב ושמחתי הייתה רבה.
החלק השלילי מצדי היה ביציאה מהנמל: התנהל ויכוח ביני לבין אשתי – אני רציתי שבננו אריק יבוא לאסוף אותנו הביתה, ואשתי רצתה להזמין מונית מכיוון שידעה שאריק עדיין ישן ולא רצתה להפריע לו. בסופו של ויכוח טיפשי כשלעצמו נוצר נתק ובעקבותיו ברוגז שעדיין מרחף עלינו. אני לוקח על עצמי את האשמה בוויכוח. כל התנצלויותיי לא נענו.
עוד סיפור לא נעים שסופו לא ידוע.
אחרי מקלחת סירקתי את שערי הדליל והרגשתי כאב בפדחת. רעייתי בדקה אותי וגילתה שצמחו בפדחתי שלוש בלוטות, ולכן הופנינו על־ידי הפרופסור אדרקה לרופאת עור שלא ידעה להסביר פשר הבלוטות שצמחו בקרקפת.
לאחר בדיקה והתייעצות עם רופאים נוספים הוחלט לעשות לי ביופסיה שכרוכה בהרדמה מקומית וכן בדיקת U.S.. כמובן, הטיפול הכימותרפי התאחר וגם השיבה הביתה.

יום שני 16.5.05 הטיפול האחד־עשר:

הפקקים הארוכים בנסיעה הלוך ושוב התישו את רעייתי. למרות הכדורים שלקחתי לפני הטיפול חזרו הבחילות וכאבי הבטן הקשים שהיו מנת חלקי במהלך הטיפול ולאחריו.
שורות אלו נכתבות לתוכו של יום חדש, יום ג' בשעת לילה מאוחרת, מפני שאיני מצליח להירדם בגלל כאבי הבטן והחומרים המעוררים שהוחדרו לגופי.
אבל לא על צרותיי אני רוצה לספר, אלא על מפגש מרגש שחוויתי בליל שישי, 13.5.05 בבית התרבות בפנימיית "עלומים" בכפר סבא.
כנס מחזור כ' שנת 1965: חלפו מאז 40 שנה, וב־1965 הסתיימה תקופת ילדותי מכיתה ב' עד ח' בפנימייה.
באולם הקולנוע שבו הוקרנו סרטי טרזן ומערבונים נושנים בליווי תרגום ידני וכן ריקודי עם, הוצגה מצגת עם תמונות ילדות שנאספו בעמל רב מכל בוגרי הפנימייה.
תקופת ילדותי היא התקופה היפה בחיי למרות העוני והצנע: החוויות והחברות שלא מסתיימות גם כעבור ארבעים שנה ומה לא.
רבים נכחו: מורים, מדריכים וגם חברים שבאו במיוחד מחו"ל. את הערב המהנה ארגנו במאמץ רב ובשעות עבודה רבות החברים והחברות: אורנה כהן, לאה גולדברג, יעקב אשכנזי וציון כנעני.

בבוקר יום שני 30.5.05 השכימה רעייתי, ומיד הכינה את כל הדרוש:

א. זריקת דילול דם (קלקסן)

ב. משאבה ושקיות למילוי במעבדה בתל־השומר

ג. תיק מסמכים

ד. מים מינרלים, עיתון בוקר

כזו היא אשתי המסורה והאוהבת: אינה מחסירה דבר גם בטיפול האחרון, השנים־עשר.
איני יודע איך הייתי עובר תקופה קשה זו בלעדיה.
ישנו משפט האומר "מצא אישה מצא טוב", הגדרה מדויקת למנת חלקי מאז שנישאנו ב־3.12.74.

הנסיעה לתל־השומר עברה בשלום וגם זמן הטיפול הוקדם. בסיום הטיפול נפרדנו מפנינה האחות המטפלת, והגשנו לה שי צנוע וגם לצוות האחיות המסור.
תופעות הלוואי חזרו: בחילות וכאבי בטן שעדיין ממשיכים בשעה שתיים לפנות הבוקר. איני יודע את הזמן שאצליח לישון וגם אתם לא תדעו כיוון שאני מסיים את יומני זה במספר משפטים אחרונים.
הבדיקות שעליי לעבור בחודש יוני הקרוב הן שיקבעו את עתידי: אם הבדיקות יאשרו שגופי נקי מגרורות, אחזור לתפקד ככל בני האדם. אם זה יקרה, זה אומר שתפילותיי לאל שבמרומים נענו לאחר תשעה חודשים קשים לי ולבני משפחתי, ובמיוחד לרעייתי שטיפלה בי כבתינוק בן יומו.
עוברות עליי חוויות רגשיות רבות של אכזבות והפתעות לטובה מהמשפחה והחברים.

בתחילת מחלה כולם היו בקשר, אך עם הזמן מספר החברים הלך והצטמצם. הפתעות טובות מחבריו לעבודה.

מוסקו דוד חבר ועד ועמית לעבודה של יוסקה .הקשר בינו לבין יוסקה נוצר כשאושפז יוסקה באשקלון ונותח ניתוח חירום בתל השומר שנת 04 . מאז הוא בקשר מתמיד והפך לבן בית. ניקשרו אחד לשני והידידות בינינהם ניהפכה מעבר לתפקידו שבו הוא כיהן.כל יום טילפן לשאול לשלומו והציע את עזרתו . בין המישמרות ואספות ועד קפץ לביקור לשמוע ולהשמיע דברים שונים לשתות תה לעובד. כך נירקמה ידידות חדשה בינו ובין מוסקו. גם ברגעים הקשים ביותר הוא נכח, בשתיקטו הוא תמך.

גם אלי ללזרי עמית לעבודה לא פסק לשאול ולבקר במהלך כל תקופת המחלה .למרות שבאותה תקופה עבר ללזרי תקופה קשה עם אביו, זה לא מנע מימנו לשאול לשלומו ולבקרו בבית ובבית החוליםו בנוסף גם להכין ארוחה חמה לשבת לגלית. יוסקה תמיד אמר: אין אין כמו ללזרי הוא בחור זהב !!

קולר ,נונה ודהן גם שמרו על קשר. קולר היה בקשר יותר רציף עם יוסקה ,אירח לו לחברה ולעיתים הזמין אותו לסיבובים ביאכטה שלו שנמצאת במרינה. חנוך בא אלינו מתוקף תפקידו , היציע את עזרתו וליווה אותנו לאורך תקופת המחלה.

* * *

חלק ב

חוויותיו של חולה סרטן / 13.10.04 - 15.4.09

נכתב על־ידי גלית סלע

יוסקה ואנוכי קיווינו לטוב היתפללנו יום יום בליבנו בלחש שה' יסייע לנו
להביא ליוסקה את המזור.יוסקה לא פסק לקרא תהילים כל יום בבוקר. ואני היתבוננתי בו בכל רגע ומחשבות קשות ופחדים אפפו אותי מהבשורה שיביא עימו המחר. טמנתי את פחדי ואת חששותי בתוך ליבי והפגנתי אופטימיות כמה שניתן .
במהלך ה-12 טיפולים כימוטרפיים שיוסקה עבר, ניחשפתי לתופעות הלוואי של הטיפולים הכימוטרפיים שהיקשו עליו להיתמודד עם המחלה למרות חוש ההומור שנחן בו. עומס המטלות שניתווספו: הנסיעות, ההתרוצצות המתמדת בין קופת חולים לבין בית חולים, הביוקראטיה של מערכת הבריאות , ביטוח לאומי ומס הכנסה. בנוסף דאגתי לילדינו שוקי ואריק, עבודת בית הספר כמורת שילוב, ישיבות מורים, וועדות השמה , השתלמויות וכו.
טכנית היה לי מאד קשה. החלטתי לוותר על המימוש העצמי בהוראה בתפקיד מורת שילוב והיגעתי למסקנה שאני חייבת לפרוש פרישה מוקדמת מהעבודה על מנת להקדיש את כול כולי ליוסקה על מנת לסייע לו להיתגבר על המכשולים הפיזיים והנפשיים.
זה היה ברור לחלוטין שמקומי לידו לתמוך בו נטו שאהיה רק למענו כי הוא הכי חשוב.
האמנתי שתמיכה, אהבה וטיפול מסור הן נקודות המפתח להחלמה, כי
הבנתי מהר מאד שמחכה לנו מלחמה קשה עם אויב ערמומי מאד ,שעל מנת להביסו צריכים להיאבק בו בחוזקה בשלושה תחומים : פסיכולגי , מנטלית ופיזית.
החלתי לגלוש לאינטרנט ולקרא כל המאמרים הקשורים לסרטן המעי הגס ,על תזונה נכונה וחוסן נפשי . "הכר את אויבך" כך אמרו חכמים . על מנת לנצח את אויבך אתה צריך להכיר אותו וללמוד עליו. הרי המלחמה מתחילה בנו: יוסקה ואני .
שנינו זה אחד,
ואחד זה שנינו .
כדי לסייע לו להיתמודד עם החוויות הקשות קראנו יחדיו את הספר "כוחו של התת מודע" יוסקה רשם על דף את תפילתו בכתב ידו וכל פעם שחש נסיגה נפשית חיזק את עצמו על ידי קריאת תפילתו שמכוונת אל התת מודע לגדוע את התאים החולים ולהבריאם מהיסוד :

*אני מצווה על כל תא,כל עצב וכל איבר הופכים כעת לשלמים, לטהורים ומושלמים.
כל גופי מחלים ומגיע לבריאות ולהרמוניה.
אני שלם, מושלם, חזק, אוהב, הרמוני ומאושר.

*אני מעביר את התאים הנגועים לרשות האלוהים ואני חופשי.
אני פוסק כעת שמילותי יגיעו אל התבונה האינסופית ויבואו למימוש בקשתי.

*נפשי מלאה שלווה, יציבות, שיווי משקל ואיזון.
הנצח משתרע בתוכי במנוחה מחויכת.
איני פוחד מדבר שקרה בעבר וקורה בהווה או יקרה בעתיד.
התבונה האינסופית של התת מודע מובילה, מנחה אותי בכל הדרכים.
כעת אני עומד מול כל מצב באמונה, ביציבות, ברוגע ובטחון.
כעת אני חופשי לחלוטין מההרגל הקודם.
נפשי מלאה שלווה פנימית, חופש ושמחה או אני זוכה לסליחה שלווה פיכחות וביטחון, שולטים לבטח בנפשי.

*דרשתי את אלוהים ויענני ומכל מגורותי הצילני (תהילים)

תפילתו המכוונת לתת מודע בכתב ידו של יוסקה.

בתאריך 8.6.05 ביקרנו אצל הפרופ' אדרקה בתל־השומר אחרי סיום טיפול מונע. הפרופ' אדרקה ציין את תלונותיו של יוסק'ה: כאבים בכל הבטן בהתקפים קצרים, גזים רבים שמוסיפים עוד כאבים בלא קשר תמיד לאוכל. בסיכום ציין בדיקת מעקב אחרי 3 חודשים וביצוע בדיקת מרקרים CEA ,CA 19־9 וספירת דם וסי־טי חזה, בטן+אגן.
בתאריך 7.9.05 ביקרנו שוב אצל הפרופ' אדרקה בתל־השומר. הבאנו בדיקות אחרונות של טומוגראפיה ממוחשבת חזה־בטן־אגן להשוואה מתאריך 3.7.05 ו־13.11.04. ההשוואה הראתה מצב לאחר קולקטומיה ימנית וכבד שומני.

הפרופ' אדרקה היה מרוצה מהבדיקה, ואולם בדיקת סי־טי אינה יכולה להראות את מצב הכבד, כך שלא ניתן לשלול גרורות בכבד. בסיכום הביקור יוסי הוזמן לביקורת בעוד 3 חודשים לבצע קולונוסקופיה וסי־טי, בדיקת דם ומרקרים. אחרי כחודשיים, ב־30.11.05, שוב אצל פרופ' אדרקה בתל־השומר, שציין שבדיקת קולנוסקופיה שביצע תקינה. הוא הורה על בדיקת דם מרקרים, בדיקת פֵּט־סי־טי כי לא ניתן להעריך בוודאות את מצבו של הכבד בשל היותו כבד שומני, וכמובן – ביקורת בעוד כשלושה חודשים.

מבדיקה לבדיקה ומביקור לביקור המתח עלה וכל גופי נהפך לקפיץ מתוח שקשה להרפות אותו. מידי פעם יצאנו לשבת בבית קפה קטן שהוא בסוף הרחוב :פנינת הפאי שהקונדיטורית מתמחה באפיית קינוחים צרפתיים . יוסקה ואני אהבנו לשבת שם ולשתות קפוצ'ינו ,שנינו אהבנו את המאפים הצרפתיים.
יוסק'ה היה כבר מותש מרוב הבדיקות והכאבים, והתלונן שהוא חנוק. הוא רצה להתאוורר ולטוס לחו"ל.
אחרי שיחה ארוכה החלטנו לטוס לתאילנד בטיול מאורגן דרך "אופקים". חשבנו לבצע את הבדיקות הדרושות כשנשוב.
אחרי שנירשמנו לטיול אפפו אותי פחדים שמה יקרה משהו במהלך הטיסה או הטיול ולא אוכל לעזור ליוסקה שלי .כל כך דאגתי עד כדי כך שחשתי את כל רמ"ח אברי היו מאובנים.
ובאותו לילה מחשבותי הפליגו על המושגים והברכות שאנו משתמשים בהם יום יום ונהפכים להרגל ללא התייחסות למשמעותם האמיתית . בוקר טוב! לילה טוב !תיהיי בריא ! וכו..
לומר בוקר טוב ! משמעותה של ברכה זאת, לא רק שהשעות הראשונות של היום יהיו טובות ,אלא להודות בקיים אחרי שחלף לו לילה ארוך ונישמתו של האדם נימצאת בתוך גוף בריא שיכול לקום ,לעמוד ,לשבת, ללכת ,לראות ,להריח ,לשמוע ,לאכול ,לשתות ולהיתרוקן ללא בעיה .
הרי כל הברכות והאימרות יש להן מטרה להביא את האדם למודעות לגופו לסביבתו לבריאותו ולהודות ולהעריך יום יום על הדברים שנבראו בו על מנת לתפקד גופנית ונפשית.
ישנה אימרה שאומרת: "כתר של זהב מונח על ראש אדם בריא, שרק אדם חולה רואה אותו"
ומתי אנו מבינים זאת? רק כשגוזלים מאיתנו את חירות גופינו ונפשותינו, כי
במציאות היום יומית אנו עסוקים בהספקת הצרכים הבסיסיים שלנו, במימוש העצמי שלנו ,
בקיום ואירגון הקן המישפחתי ,מקטרים על מה שאין לנו ומקבלים כל מה שיש לנו כמובן מאליו. עתה מהרהרת אנוכי, מבינה ומודעת שאין דבר מובן מאליו, לכן חשוב תחילה להודות על הקיים.
היתחלתי לטעת ביוסקה ובי שורשים חדשים של ראיית הטוב שיש לנו ביחד למרות המכה הקשה שה' הינחית עלינו.צריכים להבליט את הלבן מהרקע השחור כדי לזמן אלינו מחשבות חיוביות שתטע בנו כוחות
נפשיים חיוביים בהיתמודדות שלנו. זה לא אומר שהכל הלך בקלות ובפשטות.לכן הישתדלתי מאד למקד את מחשבותי לכיוון החיובי, לראות את מה שיש לנו ביחד ,להודות יום יום על מה שיש היום ושלא ייגזל מאיתנו בהגעת המחר.

ואכן טסנו לתאילנד, ובילינו שם בין התאריכים 6.1.2006 ל־21.1.2006. מדריך חברת "אופקים" היה שלמה אדלר, שהביא אותנו למקומות קסומים ונידחים כאחד החל מבנגקוק, קנצ'אנבורי, עבור לאיוטיאה, צאנגראי,דרך צאנג מאי, שבט ארוכות הצוואר וסיים באיי פאטיה ופוקט והצונמי לא השאיר עקבות שם הספיקו לחדש הכל ,לא ייאמן. פניו של יוסקה קרנו מאושר ,הרי הוא אוהב לטייל ולראות עולם, במיוחד אהב את החלק ההיסטורי ,הדתי, אורח חייהם ומנהיגיהם של התאילנדים. במהלך הטיול כל מה שיוסקה רצה הישתדלתי מאד לממש לו אותו . הוא היה צמא לראות כל דבר ולא לפספס כלום ,אפילו הטיולים הלא כלולים בטיול לא משנה מה ,הוא רצה ללכת . במהלך הטיול ניסיתי להדחיק את דאגותי ,אך ללא הצלחה.העמדתי פנים שהכל בסדר,אך בתוך תוכי דאגתי מאד כי הכאבים של יוסקה היו באים בהפוגות וזה הדאיג אותי. חזרנו לארץ עייפים ,אך מרוצים .

חזרנו גם למציאות .

כשלושה שבועות אחרי הטיול לתאילנד, ב־13.2.06, עבר יוסק'ה מיפוי פֵּט־סי־טי בבית החולים איכילוב. הבדיקה איתרה פיזור משנִי לפריטונאוס עם מסה פריטונאלית דומיננטית בבטן השמאלית העליונה, ומוקדים זעירים נוספים בבטן התחתונה, כלומר, המחלה חזרה פריטונאלית. פיזור משני בחלל הבטן משמעו גזר דין מוות לתיקווה. כשמתרחש פיזור גרורתי בחלל הבטן –אין התערבות כירוגית .הכירוגיה מתערבת כאשר ישנו פיזור מיקומי ממוקד באיבר . נוסף לכך שוללים ממך את הטיפולים הכימוטרפים ,כי במהרה תיווצר חסימת מעי גס,דק וכו...אף אונקולוג לא יכול לאשר טיפולים כימוטרפיים אם קיימת חסימת מעי ולו חלקית. חסימת מעי משמעותה חוסר יכולת לאכול ולשתות .מתחילים במזון רך ולאט לאט שהפיזור נימצא בשלב מתקדם יותר לוחץ על המעי הדק ונוצרת חסימה חלקית ,וזה מביא לקושי בעיקול המזון המוצק ובשלב יותר מאוחר גם האוכל הנוזלי. עם התפשטות הפיזור והרחבתו גורם לפלסים או מפלסים שמתמלאים בצואה נוזלית והחולה מתקשה לשחררה .במילים אחרות היצטברות צואה נוזלית סמיכה בקפלים הנוצרים כתוצאה מלחיצת הגרורות שנימצאות בחלל הבטן על מעי הדק והגס וזה גורם להיתכווצויות של המעי. התכווצויות גורמות לכאבי תופת שמלווים עם הקאות ובחילות . בלי היתערבות כירוגית אין טיפולים ,אין הקלה ,אך יש יסורים .

החולה צם כי אין ביכולתו לאכול ,מיצי הקיבה שנוצרים והפסולת שהגוף מייצר באופן טבעי גם כשהוא צם ימים שלמים גורמים להמשך כאבי תופת והפיתרון היחידי זה לשים זונדה כדי לרוקן את הקיבה מההפרשות שמייצרת. עם הזמן הגוף מצטמק והמחלה ממשיכה להיתפשט עד שלב הגסיסה והמוות.

הסרטן שב למרות הטיפול הכימוטרפי המונע שקיבל יוסקה ונחשב אחד הטיפולים הקשים בתקופה ההיא. הטיפול המונע ניתן ליוסקה על סמך הביופסיה שהראתה ש - 20 /10 בלוטות לימפה היו נגועות במחלה. פ.אדרקה החליט לתת לו את הטיפול המונע למרות שהסיטי לא הצביע על גרורות. הוא פשוט רצה לבצע ווידוי הריגה ולא רצה לקחת סיכון . אך הבדיקה הוכיחה שהטיפול המונע לא הצליח למגר את תאי הגידול המיקרוסקופיים של הסרטן. בדיקות הסיטי שנעשו במהלך תקופת המעקב לא גילו שום סימן של היתעוררותה של המחלה. ניצבנו שוב מול מציאות עגומה חסרי אונים, חסרי תיקווה ,מלאי פחד. יוסקה הבין שהמחלה חזרה בגדול ,אך לא הבין מה משתמע מהפיזור המשני בחלל הבטן ומה הן השלחותיו. בקבלת התוצאות הבנתי מיד את משמעותן ,סרט ייסורינו הוקרן במחשבותי ברצף .חשתי צורך עז להחדיר את ידי לתוך גופו ולעקור ממנו את התאים הערמומיים הללו. היתמלאתי כעס על המחלה ששבה אלינו בגדול ומחזירה לנו מלחמה והולמת בנו בחוזקה ללא רחמים , היא ממאנת להיכנע ומבטיחה את יעודה, שולחת גרורות כדי להבטיח המשכיותה על חשבון חייו של יוסקה שלי . באותו רגע היתפרצתי בבכי תוך כדי פניה לאלוהים מדוע לא נתת לי את החוכמה ללמוד רפואה? הרי אתה ידעת שתשלח לנו מכה כזאת ,לפחות אתמודד בחוכמה כדי להציל את יוסקה שלי ולא אהיה תלויה בחסדיהם של אחרים? חוסר האונים שיתק אותי לחלוטין, אך לא היה לי זמן לרחמים עצמיים, הייתי צריכה ליפעול ולחפש פיתרונות .

ב־27.2.06 הפנה אותנו הפרופ' אדרקה לפרופ' קלאוזנר בניסיון לגאול את חייו של יוסק'ה.

היה לי קושי להשיג את פ.קלאוזנר לפי המספר הנייד שנימסר לי דרך פ. אדרקה ,אך לא ויתרתי, המשכתי לצלצל עד ששמעתי קול של עלם צעיר משיב לי. הייתי בטוחה שטעות במספר , סיפרתי לעלם הצעיר שאני מחפשת פ.קלאוזנר ואני זקוקה לו בדחיפות.האם אתה יכול לעזור לי ? מיד השיב לי שפ.קלאוזנר הוא אבי ומסר לי את מספר הנייד שלו.
חייגתי את המספר שמסר לי ואין עונה רק מזכירה אלקטרונית משיבה ומבקשת להשאיר הודעה .השארתי הודעה וקיוותי שתוך שעה עעתיים יחזור אלי.
כל חצי שעה חייגתי והשארתי הודעה. אחרי שלוש שעות פרצתי בבכי מר.
תחושת חוסר האונים, התלות בין יאוש לתיקווה להשיג את פ.קלאוזנר על מנת
להושיע את יוסקה שלי הציפו אותי בעוצמות רגשות של חרדה.ישבתי על הספה ללא תנועה מתבוננת בטלפון ובמחשבותי מצווה על הטלפון לצלצל. חיכיתי עד שעה 22.00 והטלפון לא צילצל. יוסקה ניסה לשכנע אותי ללכת לישון ,אך לא יכולתי חיבקתי אותו חזק ופרצתי שוב בבכי. יוסקה שלי ניסה לעודד אותי שיהיה בסדר. הוא נירדם ואני נישארתי ערה במיטה מהורהרת בחיינו שהישתנו בבת אחת מאז שנת 04 והדברים מתגלגלים כמו כדור שלג ומחשבות חודרניות וטורדניות בראשי ממאנים להיפסק.
אחרי חצות צילצל הטלפון , למרות השעה המאוחרת קיוותי שזה פ.קלאוזנר.
ואכן הוא היה על הקו ,בשומעי את קולו, השיב לי חלק מתיקוותי שאבדה. לאחר היכרות והצגת המיקרה של יוסקה היסכים לנתחו. בסיום השיחה מסר לי הוראות לבצען והודיע לי שיהיה איתי בקשר.
הפרופ' קלאוזנר הנו מומחה בעל שם עולמי בתחום האונקולוגיה והיחיד בישראל שיכול לבצע ניתוחים מורכבים ומסובכים בתחום זה. הניתוח שיוסק'ה יעבור נקרא פריטונקטומיה.
בניתוח מעין זה מגרדים את חלל הבטן מהגרורות לפי צילום הסיטי ומזליפים חומר מיטומיצין C מחומם ההורס את תאי הגידול המיקרוסקופיים שנותרו לאחר ההסרה הכירוגית. לאחר הניתוח ממשיכים להזליף ישירות לבטן במשך חמישה ימים כל 24 שעות 5FU שהוא חומר כימוטרפי כדי לוודא שלא ישארו זכר ולו הקטן ביותר לתאי הגידול המיקרוסקופיים.
ואכן בתאריך 9.3.06 עבר יוסק'ה את הניתוח, ניתוח קשה מאוד, במרכז הרפואי מדיקל סנטר הרצלייה על־ידי הפרופ' יוסף קלאוזנר. הניתוח נמשך למעלה מ־8 שעות. אחרי הניתוח תיאר הפרופ' קלאוזנר את המצב של יוסי כך: היה פיזור בחלל הבטן, כלומר גרורות צפקיות באגן ימין ובאגן שמאל, וכמו־כן גרורות צפקיות במרזב הימני ובדוגלס. נוסף לכך – הידבקויות.

הודיתי לפר קלאוזנר על שהושיע את יוסקה שלי, בלעדיו יוסקה שלי לא היה לידי . פרו' קלאוזנר השיב לנו את התיקווה והאימון בעצמינו שנוכל להמשיך ולהילחם במערכה השניה מול המחלה הארורה הזאת לאחר תחושות קשות של תלות ,חוסר תיקווה וכאב .
הודיתי לאל שבמרומים ששלח לנו את פ.ק. להושיע את יוסקה שלי. זאת אות משמיים שה' אוהב אותנו ונענה לתפילתינו ,לשנות את גזירתו ולשזור תיקווה להמשכיות חייו על פני האדמה.
יוסי שוחרר מבית החולים בתאריך 22.3.06, וב־26.3.06 אושפז באיכילוב למשך ארבעה ימים על רקע כאבים עזים ושלשולים תכופים. במהלך האשפוז קיבל טיפול אנטיביוטי וזריקות וולטרן שהקלו במעט את הכאבים. יוסקה סבל קשות אחר ניתוח זה והוריד לפחות 15 קילו ממשקלו. הכוויות והבעירה בתוך חלל הבטן לא נירגעו ההיפך רק החמירו. כל לגימה של מים ומזון מוסיף עוד על הבעירה .
התיקווה שישנה אפשרות שיהיה נקי מגרורות זמן מה נתנה לו תיקווה וכוח להמשיך ולהיתמודד בכאב וזה יאמר לזכותו של פר קלאוזנר שהוא נטע בנו את הכוחות הללו.יוסקה אהב את פרופ' קלאוזנר וקרא לו המלאך שלנו .

ה' היכה אותנו במכה קשה ,אך יחד עם זאת שלח לנו אנשים טובים באמצע הדרך שיסייעו לנו בפתיחת שערי המזור שאנו נירתמים להשיגם. המלאך הראשון שניתקלנו בו דר' מינץ שניתח אותו ניתוח חירום בתל השומר ודאג לנו מכל הבחינות והקרין טוב לב משווע . המלאך השני פרופ' קלאוזנר הקרין טוב לב למרות שפיזר אימרות קשוחות מידי פעם ,אך קלטתי מיד שהקשיחות הזאת היא למראית עין.
בתוקף תפקידו הרחב והקשה אימץ לעצמו את הקשיחות, אך מיד שפורצים את החומה הדקיקה הזאת הגרעין האמיתי שהוא טוב ליבו מתגלה במלוא הדרו. פרופ' קלאוזנר מיד קנה את אימונינו בו במקצועיותו ובבקיאותו ובערכיו הנעלים .

אין דרך אחרת להילחם במחלה הזאת חוץ מלהיתמודד במאה אחוז מולה בכל האמצעים.ימים קשים ועצובים עברנו, בהם בכינו יחדיו ,אך הישתדלנו לא לידמוע הרבה ,היבנו שלמרות הכאב והסבל צריכים להחדיר אופטימיות ומיד זרזיפי דמעות הופכים את הקערה על פיה ונכנסת אנוכי לטראנס של תיקווה ותיכנונים של הטיול הבא כדי להסיח את דעתו ולהשריש מוטיבציה בו .יאמר לזכותו של יוסקה הוא הישתדל מאד לשתף פעולה איתי .מצאנו את עצמנו מעודדים אחד את השני .

במהלך גלישותי באתרי האינטרנט בחיפוש אחר דרכים שונות להיתמודדות עם מחלת הסרטן ניתקלתי במחקרים רבים שהוכיחו שהצחוק מחזק את הקשר בין הגוף ונפש, משפיע על מערכת החיסונית, מסיח את דעתו של החולה מהכאבים, מפחית חרדה ומשנה את יחסו של החולה למחלתו והופך את הבילתי נסבל לנסבל. כלומר לחולה בעל חוש הומור מפותח יש סיכויים יותר גבוהים להחלים מאשר לחולה שלעיתים רחוקות צוחק.
שמחתי בקוראי את המאמרים הללו והודיתי לאל שנחן את יוסקה שלי בחוש הומור מפותח .ובעזרת ההומר בו נחן יסייע לו בהתמודדות מול המחלה .
למרות שבחרנו לנקוט בגישה אופטימית ,גם בגישה זו לא פוסחים עליה המשברים. מצאנו את עצמנו מרחמים על עצמינו הוא בקול רם ואני בתוך ליבי עד הגעה לבכי . תוך כדי הבכי משחילים בדיחה מסוג ההומור השחור, פיתאום מוצאים את עצמינו בוכים וצוחקים בעת ובעונה אחת. הבכי הוא פורקן שמאפשר ליוסקה לשחרר קצת לחץ ועוברים הלאה מתוך רצון ואמונה שביכולתו לנצח את המחלה הארורה הזאת. נכדינו שון שמכנים אותו שנשונה העניק ליוסקה שלי כוחות להיתגבר ולהילחם בכדי לזכות בעוד חיבוק מתוק ממנו. שון המתוק והמקסים בן שנה וחצי ששהה אצלינו במשך השבוע גם אחרי הטיפולים כדי לאפשר להוריו לסיים את עבודותיהם במקומות מרוחקים ולא לטרטר את שונשון המתוק איתם ובאותו זמן יוסי יזכה בכמה מנות של עידוד שיעזרו לו להיתמודד מבחינה נפשית מול המחלה הארורה הזאת. הם שיחקו יחדיו במיטה , סיפר לו סיפורים וגם ניסה להישתולל איתו כמה שאיפשר לו גופו לעשות זאת . בהתבונני בהם ראיתי את ההנאה משתפכת מפניו של יוסקה מהרגעים הקסומים בשהייתו במחיצת שנשונה שלנו עד כדי כך זלגו לו דמעות של אושר לשם שינוי.
בתאריך 17.5.06 עבר יוסק'ה בדיקת סי־טי שהצביעה על עיבוי דופן חדש לאורך הסיגמה. בנוסף, מלאות ממוקמת ברקטום, קיפול או גוש. זה הידליק איצלי נורה אדומה ונאבקתי למען יוסי שיקבל טיפול כימותרפי בשלב זה, אך הן הפרופ' אדרקה והן הפרופ' קלאוזנר טענו שאין זה מקובל אחרי ניתוח מעין זה. מנהל המחלקה האונקולוגית באיכילוב, הפרופ' משה ענבר, שביקשתי ממנו חוות דעת נוספת, טען טענות דומות.

סמכנו עליהם ואמרנו שה' יעזור לנו,ניבטח בה' ונחשוב חיובי . בתאריך 4.6.06 הפלגנו לריביירה הצרפתית באונייה איריס של חברת "מנו ספנות", טיול שנמשך עד 18.6.06. טיילנו בכרתים, בנאפולי, ברומא, בפיזה, בניס ומונטה קרלו, בפלרמו (סיציליה) ובסנטוריני.
ההפלגה הזאת הייתה בזמן כי איפשרה ליוסקה לנוח( האונייה בית מלון צף ) ,להחליף אווירה וגם לראות עולם .
בערבים ישבנו בסיפון למעלה מחובקים תוך היתבוננות ברקיע הפרוש מעלינו כרביד ענק צבוע בכחול ומתוכו מבצבצים ניצוצים של כוכבים רבים ועינינו נישאו אל על מחפשות את עיניו של ה' שמתבונן בנו ובתוך ליבנו. שעדשת עינינו איתרה אותו, עינינו נשאו אליו תפילה חרישית. היבטנו אחד אל השני ועינינו ניהלו דו שיח חרישי. ובחיבוק מתוק חזרנו לתאינו.
במהלך ההפלגה היכרנו שני זוגות מעיר ילדותו של יוסקה כפר סבא שניהם ממוצא תורכי :נעמי בכר ובן זוגה וקורין דואן ובן זוגה. ולאחר ההפלגה היו איתנו בקשר ואפילו באו לבקר אותנו באשדוד.

כשלושה חודשים אחרי ההפלגה, ב־13.9.06, עבר יוסי סי־טי שהצביע על עיבוי דופן באזור הרקטום סיגמה שנצפה גם בבדיקה הקודמת ועכשיו בלט מעט יותר.
אחרי הבדיקה היינו מאד מתוחים בגלל התוצאות , וקבענו טיול למשך חודש ימים בסן פרנסיסקו, אצל אלי, דודו של יוסי (אחיו של אמו). יצאנו ב־28.11.06. זמן חזרה: 29.12.06 בהתחלה התארחנו בבית הדוד.

טסנו לסן פרנסיסקו וב-29.11.06 חגגנו ליוסקה את יום הולדתו ה- 57.

מ־5.12.06 עד 8.12.06 טסנו ללאס וגאס ושהינו בבית המלון סהרה.

מ־6.12.06 עד 11.12.06 סיירנו במוזיאונים ובשווקים של סן פרנסיסקו;

בין 12.12.06 ל־23.12.06 הפלגנו למקסיקו באוניית הפאר princess cruisesוביקרנו באקפולקו, בזיחואנג'ו בוולרטה, במזלטה ובקבסון לוקס.
ההפלגה באוניית פרינסס קרוז הייתה חוויה חוויתית נדירה.
האונייה שבה הפלגנו הייתה ממש עיר קטנה שכלל בה כל אמצעי הבידור והפינוקים.האונייה הייתה מצוחצחת ונקייה מאד. אסטטיות וטוב הטעם בלטו בכל פינה. גם רמת השירות היה יוצא מהכלל. חשבנו שאנו מפליגים ב"ספינת האהבה" הייתה סידרה כזאת שאהבתי לצפות בה וניהניתי מהסיפורים המרתקים המיתרחשים על סיפון האונייה .תמיד אמרתי ליוסקה : יש לי חלום להפליג בספינת האהבה.
יוסקה שלי חובב אוכל טוב ואנין טעם במאכלים שונים .להבדיל מההפלגות שהפלגנו בארץ בהפלגה זו נהנינו מחוויה גסטרונומית מהממת ויוסקה הזמין וטעם בכל אשר חשקה נפשו.הארוחות באונייה זו דומות ברמתן לארוחות במסעדות הטובות והיוקרתיות ביותר, אפילו הייתי אומרת עברו אותן באיכות. בנוסף לארוחות הסדירות בחדרי האוכל ניתן לרשותך הבחירה לשבת במגוון מסעדות שונות של מטעמים שונים ומגוונים .

בחלומות הכי קסומים לא העניקו לנו חוויה כה מדהימה מכל הבחינות .לא רצינו שההפלגה הזאת תסתיים .גם ההופעות היו מאד מרשימות ,זה היה מהמם ובלתי נשכח. שנינו היתמוגגנו מההפלגה עצמה .בחזרה ההפלגה הייתה קשה מאד. הים היה מאד סוער וחשנו את היתרוממות האונייה לגובה מסויים ונחיתתה בחוזקה. אך היגענו בשלום לנמל.

את ההמשך (23.12.06 עד 27.12.06) הקדשנו למנוחה לפני חזרה לישראל. יומיים לפני הטיסה הפתיע אותו בן דודו בזוג כרטיסים של משחק אמריקאי .יוסי מאד התרגש ושב מהמישחק עם הרבה חוויות.

כששבנו, שבנו לטיפולים, למחלה ולדאגות.

ב־15.1.07 הגענו לביקורת שגרתית בתל־השומר אצל הפרופ' אדרקה. בבדיקת דם שיוסי ביצע הכפילו המרקרים את מספרם, ואילו בדיקת הסי־טי שביצע לא הראתה שינויים דרסטיים. ציינתי את העניין בפני הפרופ' אדרקה, וביקשתי לבצע את הפֵּט־סי־טי. הערתי את תשומת לבו לכך שבתאריך 14.8.06 עמדו המרקרים על 20.2 ו־2.4, ואילו בבדיקה האחרונה מתאריך 3.1.07 הם מראים 43.3 ו־4.3. הפרופ' אדרקה ניסה להרגיע אותי באומרו שהנתונים אינם מצביעים על שום דבר חריג, ולבסוף הסכים לתת הפניה לבדיקת פֵּט־סי־טי, לבצע בדיקת מרקרים נוספת ולבוא אליו בעוד חודש לביקורת.
הבדיקה בוצעה בתאריך 23.1.07 – מיפוי אזורי הגוף בשיטת פֵּט־סי־טי עם F-18-FDG בחולה עם CA COLON, ביקורת להערכת מעורבות המחלה בנוכחות עלייה בסמנים. הבדיקה הצביעה על הישנות המחלה היסודית עם ממצאים היפומטבוליים. מוקדי קליטת יתר בקשריות ריאתיות אשר מפוזרות דו־צדדית בגדלים שונים עד 1.2 ס"מ. בין לולאות המעי ועל־פני הדפנות כולל בבטן ימנית באזור לולאות מעי דק קדמית לכליה, בבטן התחתונה משמאל באזור מעבר קולון הקדמי לרקטום. בנוסף היה מוקד קליטת יתר חום בשרירי העכוז מימין.
הסרטן מכה בנו שוב ,הוא מחזיר מלחמה ומסרב להיכנע .אט אט מצמצמות האפשרויות העומדים לרשותינו והנשק שלנו הולך ואוזל .והשערים שהיו פתוחים לרווחה ננעלים בחוזקה ונישארו בודדים פתוחים למחצה.מרגע זה הסביר לי פרופ' קלאוזנר הטיפולים שהוא יקבל אך ורק להארכת חיים .
שאלתי את פרופ' קלאוזנר לפי מיטב זיכרוני הודעתם לי שהביופסיה הראתה שהסרטן שבו הוא חלה מהזן הבינוני מבחינת תקיפות. אם זן הסרטן שתקיפותו היא בינונית כך הוא מתנהג ,אז איך מיתנהג סרטן שתקיפותו חזקה? פ.ק. השיב לי כך : נכון שהביופסיה הראתה שתקיפותו של הסרטן היא בינונית, אך הוא מיתנהג בגופו אחרת כתקיף מאד .
בעקבות תוצאות הבדיקה הזמַנו מיד תור בבית החולים אסותא אצל הפרופ' אדרקה. ביקשנו הסבר מפורט של המצב וכן פרוטוקול חדש לטיפול כימותרפי.

בתאריך 18.2.07 החל הטיפול הכימותרפי ב־ avastin + oxaliplatine CPT 11+. כל שבוע יוסק'ה צריך לקבל טיפול ולאחר 6-4 טיפולים יבוצעו סי־טי ובדיקת מרקרים.
יוסי נימאס לו מהטיפולים ,מהבדיקות ,לא רצה לנסוע לבית החולים .בית החולים ניהפך למקום מאוס עד כדי כך שכבר יומיים לפני הטיפול הוא כבר חסר סבלנות עצבני וכעוס.
העומס הנפשי והלחץ הרצוף ללא מנוחה נפשית גרמו לי לנדודי שינה.החרדה הציפה אותי שמה יקרה לו משהו בלילה. כל תנועה וכל אנחה של כאב ולו הקטנה ביותר הקפיצה אותי מיד .משנת 04 מוחי לא נח לרגע מרוב פחד, חיפוש פיתרונות שונים ,דאגה ,חרדה שיוסקה יתייסר מכאבים ואעמוד מולו חסרת אונים ולא אוכל לסייע לו. אני אוהבת אותו מאד ולא רציתי שהמחלה הארורה הזאת תיגזול אותו ממני כי הוא רק שלי. חשתי שקיימת תחרות סמויה ביני לבינה: מי יזכה ביוסקה? לפי כל הבדיקות היא כובשת אותו לאט לאט ובערמה שלא ניחן בה אף אדם, וזה מה שהדאיג אותי.יחד עם זאת הודתי לה' יום יום שמעניק לי את הכוחות להיתמודד והתפללתי תפילה חרישית שישמור לי על מה שיש ולא יגזול אותו ממני.
בדיקת סי־טי שנערכה בתאריך 3.5.07 הצביעה על הקטנת הגרורות ברֵאות וחלק מהגושים שבבטן קטנו, שאר המקומות שמרו על אותו מצב. הבדיקה שימחה אותנו.שמחנו בחלקנו והחלטתי לפצות את יוסק'ה בטיול מאורגן שיתאים ללוח הזמנים שלנו.

ידעתי שה' יענה לתפילותינו כי הוא יודע מה מתרחש בליבנו.

ואכן בתאריך 24.6.07 עד 30.6.07 טסנו לספרד, התמקמנו בקוסטה בראבה ולאחר מכן היינו בברצלונה.

שלושה שבועות אחרי הטיול המציאות שבה וטפחה על פנינו.

ב־19.7.06 ביקרנו אצל הפרופ' אדרקה ,בדיקת מעקב .

סיפרנו לו שיש עיכוב בטיפולים בגלל הספירות הנמוכות של הטסיות – כשהטסיות נמוכות אין אפשרות לקבל טיפול עד שהגוף לא מייצר טסיות חדשות – ולכן שמונת הטיפולים אינם מתבצעים כמתוכנן פעם בשבוע (חודשיים בסך־הכול) אלא נמשכים שלושה חודשים. נוסף לכך, יוסק'ה תשוש מהטיפולים, גופו מתקשה לעמוד בהם, כאביו מתעצמים, והוא מרגיש נשרף מבפנים, כאילו רקמות שנכוו כמו רתיחה של חום גבוה, כל זה מלֻווה בעצירות, בבחילות ובריחות מוזרים הגורמים לו לבחילה. כמו־כן, שינוי הטעם בפיו, תחושות קשות בכפות רגליו, לחצים קשים ברקטום, וחולשה נפשית ופיזית רבה. עצבני יותר וחלש יותר. בעקבות זאת ביקש הפרופ' אדרקה שאחרי טיפול העשירי יבצע סי־טי ומרקרים וביקור בעוד חודש וחצי.
בתאריך 12.8.07 הרגל של יוסק'ה התנפחה. הופנינו למיון ומובן שבשעות אחר הצהריים אין אפשרות לבצע דופלר ולכן ביקשו לאשפזו במטרה לבצע את הדופלר למחרת. מובן שסירבנו כי מערכת החיסונית שלו חלשה והם רצו לאשפזו במחלקה פנימית ולכן ביקשנו להשתחרר ולבוא למחרת כדי לבצע את הבדיקה.
הבדיקה שהתבצעה בשיבא ב־13.8.07 הצביעה על פקקת גבוהה משמאל, מה שאומר שהפקקת גדלה מאוד. לכן הגדילו את המינון של הקלקסן ל־60 מ"ג פעמיים ביום. בעקבות הפקקת הגענו לייעוץ אצל הפרופ' יעקב שנידרמן שהמליץ על העלאת המינון של הקלקסן ל־80 מ"ג נוסף לגריבת גרב אלסטי מיוחד שהזמנו דרך בית מרקחת לפי הנתונים של הפרופ'.

בדיקת הסי־טי שנערכה בתאריך 26.8.07 הצביעה על שיפור נוסף בממצאים הבטניים מצד אחד, ועל החמרת הפקקת בוורידי האגן משמאל שמשתרעת עד ל־IVC מצד אחר.
28.11.07: יוסק'ה כבר אחרי 10 טיפולים כימותרפיים, עדיין מרגיש נפיחות בבטן ולחצים חזקים וכאבים חזקים בעצם הזנב. בדיקת סי־טי שבוצעה בתאריך 20.11.07 הצביעה על תהליך רקמתי הנראה מחבר בין הסיגמה לקולון ולבין בלוטות הזרע, ונראה שתהליך זה הוא הגורם לכאבים הנוכחיים. הפרופ' אדרקה המליץ על הקרנות בתקווה שיוכלו להקל את הכאבים, והבטיח לברר את הנושא. הזמין אותנו לביקורת בעוד חודש.

לפי חוזה ופרוטוקול של התרופה שלא ניתן להמשיך במתן טיפול באווסטין אם נוצרת פקקת.לכן ניאלצו להפסיק את הטיפולים הכימוטרפים באווסטין.
עם הפסקת הטיפולים החמיר מצבו של יוסקה. שלושה חודשים כבר חלפו מאז שהפסיקו את הטיפולים שלו, והכאבים בעצם הזנב, באגן ובעצמות הירך החמירו, במיוחד בעת השכיבה על הגב או בעת ישיבה. בתאריך 29.11.07 חל יום הולדתו של יוסק'ה, ואני רציתי שמשפחתו תפתיע אותו בסוף שבוע מפנק ויחדיו נחוג את יום הולדתו ה־58. כל־כך רציתי להוכיח לו שמשפחתו כן דואגת, אוהבת ומנסה להעניק לו תשומת־לב מיוחדת שנגזלה ממנו במשך שנים ארוכות. רציתי שיחוש את אהבת משפחתו (אימו ואחיותיו) שלא גדל במחיצתם. הוא תמיד חיזר אחרי אהבתם והם התייחסו בקרירות רבה אליו. אפילו במצבו הנוכחי שהוא חי על זמן מושאל משפחתו סירבה להפתיעו, ואחותו תירצה את הסירוב בתירוצי סרק, שלי אישית הכאיבו עד מאוד.
מה נותר לומר ולספר שההפסד הגדול הוא שלהם .לגדול יחד עם יוסקה זו זכות גדולה מאד. את יוסקה שלי שגדל וצמח בעלומים רקם ועטף את ליבו ברוך ,באהבה והצליח להקרין לסובביו את טוב ליבו . אין אדם שלא אהב את יוסקה שלי בעל ערכים נעלים וחוש הומור בו ניחן. אחיותיו ואמו הצליחו במשך השנים לעטוף את ליבן באבני צור, בזלת וחצץ שאין בהם מקום לאהבה,רוך וחמלה ולכן החלטתי לארגן לו סוף שבוע משפחתי באילת ביום הולדתו, וביקשתי מציון חברו הטוב שיסייע לי להפתיע אותו במסיבת יום הולדת שבה יפגוש את כל חבריו מ"עלומים" ואת חבריו מהעבודה ששמרו על קשר רצוף לאורך תקופת מחלתו.

בתאריך 4.12.07, נר ראשון של חנוכה, הפתענו את יוסק'ה שלי במסיבת יום הולדת שהתקיימה במסעדת "מומה" . יוסי התרגש מאוד מההפתעה ושמח לפגוש את כל חברי הילדות שגדל אִתם מגיל שש ב"עלומים" כפר סבא.

אחרי המסיבה – חוזרים למציאות העגומה.

בעקבות החמרה בכאבים ביקשתי שיבצעו ליוסק'ה מיפוי עצמות כדי לשלול התקדמות הגרורות לעצמות, ובתאריך 17.12.07 אכן בוצעה הבדיקה, תוצאתה הייתה תקינה. בינתיים נקבעה לנו פגישה עם הד"ר סיימון בקשר להקרנות בתאריך 27.12.07.
עד תקופה זו26.8.07 פ.אדרקה טיפל בנו והתייחס אלינו בצורה יוצאת מהכלל .

ומתאריך.20.11.07 חל שינוי דרסתי בהיתנהגותו של פ.אדרקה .הוא התייחס בזילזול לחוליו ונהפך לרופא אדיש. כאב לנו הלב בראותו סהרורי ,מרחף ,כאוב ובלט מאד שהוא נתון בבעיה שמתקשה לפתור אותה. יחד עם זאת אנו החולים נימצאים גם במלחמה מתמדת ואכזרית נגד מחלה שממאנת להיכנע וכל יום שעובר עלינו ללא טיפול מקנה נקודות זכות למחלה לנצח אותנו . בשל משבר אישי כנראה, נאלץ להעדר המון מעבודתו וביטל מפגשים וכמעט שלא תפקד כלל. בשל כך העניינים התנהלו באיטיות נוראית שהייתה קשה לי והכעיסה אותי מאד .
בשלב זה החלטתי ללכת לייעוץ אצל הפרופ' תמר פרץ, מנהלת היחידה האונקולוגית בהדסה העורכת מחקר על הסרטן. ביקשתי לשמוע ממנה על חידושים בתרופות או על מחקרים שנוכל להיעזר בהם למצב הנוכחי החמור.

בפגישה שהתקיימה ב־2.12.07 פסקה הפרופ' פרץ נחרצות את מה שהיה ידוע לנו: המצב חמור ויש לטפל בדחיפות. הפרופ' פרץ עודדה אותנו וסיפרה שמניסיונה אצל אנשים שטופלו באווסטין חלה נסיגה בגודל הגרורות, ועם הפסקת הטיפול המחלה מתפשטת במהירות עצומה. לכן טענה שאין להפסיק את הטיפול.

חלה הידרדרות במצבו הבריאותי של יוסי, כאבים עזים והחלה חסימת מעי. בעקבות החסימה כמובן החלו הביקורים התכופים בבית החולים.
27-25.12.07: יוסק'ה אושפז בעקבות כאבים וחסימה. בוצע טיפול שמרני הכולל צום. במהלך האשפוז עבר סי־טי ששלל התרחבות המעי שנצפה בבדיקה ללא חומר ניגוד. באותו יום ביקרנו אצל הפרופ' אדרקה שציין שבשלושת ימים האחרונים היו חסימת מעי, כאבים בעכוז וכאבים בשכיבה ובישיבה. עוד ציין שיוסי מועמד לטיפול קרינתי לאגן באזור הרקטום בשל ממצא גידולי התופס את אזור בלוטת הזרע, וזאת כדי להפחית את הכאבים. לאחר תום הטיפול הקרינתי ישקול המשך טיפול.

יוסי קיבל טיפול קרינתי במשך שבעה ימים ומצבו המשיך להידרדר. במיון שללו חסימת מעי ואשפזו אותו בתאריך 18.1.08 – 21.1.08 במחלקה האונקולוגית לקבלת טיפול נגד כאבים .
בין 30.1.08 – 10.2.08

מתאריך השחרור מצבו הידרדר עוד יותר, נעשה כאוב מאוד וכל מזון שאכל הקיא. גם ללא אכילת מזון היו כאבים עזים. הוא סירב לגשת לבית החולים מפני שידע מה מצפה לו שם, ורק לאחר שההקאות נעשו צואתיות ודמיות שוכנע להגיע למיון בשיבא.

בתאריך 30.1.08 – 10.2.08 אושפז במחלקה כירוגית ב'. שם היחס שקיבל היה איום ונורא. טענו שאין חסימה וטיפלו בו טיפול שמרני בצום ובזונדה IV. החליטו לבצע סי־טי אנטרוגרפיה בשאלה של חסימת מעי. התוצאות הראו, שנוסף לממצאים הקיימים שגדלו נוצר פיזור בחלל הבטן שגורם לחסימה חלקית של המעי הדק. לאחר ביצוע הסי־טי החלו יציאות עם רושם לשחרור של החסימה. יוסק'ה לא אכל ולא שתה שכן אחרי יום הופיעו שוב הקאות, הוכנסה זונדה והוחל בצום. התעקשתי שינתחו אותו וכל פעם דחו אותו. בדיעבד אני יודעת שהם לא רצו לגעת בו מפני שידעו שזו התקופה האחרונה שלו. אני לא ויתרתי, ביקשתי שינמקו לי מדוע לא מנתחים אותו בבית החולים? המשכתי לנדנד ובו־בזמן ניסיתי להשיג את הפרופ' קלאוזנר בטלפון.
בתקופת האישפז במחלקה הכירוגית כימעט ולא ישנו .כל הלילות היינו מתהלכים הלוך ושוב לאורך הפרוזדור משוחחים בינינו ומודאגים, חרדים לבאות, בוכים, ומחכים לישועה!! הפרופ' קלאוזנר לא ענה בטלפון, לכן השארתי לו הודעות שאני זקוקה לו דחוף. עד שהרופאים הגיעו להחלטה לבצע ניתוח בבית חולים, קיבלתי שיחה מהפרופ' קלאוזנר מחו"ל. סיפרתי לו את הסיפור בקצרה, וביקשתי התייעצות דחופה אתו בקשר לניתוח.
בשומעו את הסיפור נענה לבקשתי ,אך דרש לראות את יוסקה לפני הסכמתו.
ביקשנו אישור יציאה מבית החולים להתייעצות ונסענו למרפאתו של פרו' ק. ברחוב וייצמן 95 להתייעצות. למרות תשישתו וחולשותיו של יוסקה אורו פניו בראותו את פרופ' ק., כי ידע שרק הוא יכול לגאול אותו מיסוריו ורק עליו יכול לסמוך, הרי הוא היחידי בארץ שמתמחה בניתוחים כה מסובכים ויש לו אסמכתא לכך.
הייתי מתוחה לאורך ההתייעצות, פחדתי שפ.ק יסרב לנתחו ובראשי הדהדה האימרה: " ה' לא שולח מלאך לבצע שתי שלוחיות". הרי פ.ק. הוא המלאך ,הוא כבר ביצע שליחות אחת והציל את יוסקה. אולי הפעם יחרוג ה' מקביעתו הראשונה וייעד שליחות נוספת לאותו מלאך? הזמן עמד מלכת המתנתי בסבלנות ועקבתי בדריכות אחרי תנועותיו ותנועות גופו של פרופ' ק. מה הם משדרים?
פ.ק. ראה את הסיטי אנטוגרפיה ולאחר עיון מדוקדק בו עבר לבדיקה גופנית של יוסקה .
לאחר הבדיקה הגופנית החליט לבצע את הניתוח, אך הציג לפנינו את אחוז הצלחתו שהוא
20% בלבד. מיד קפצתי על המציאה קטעתי את דבריו ונעניתי בחיוב. הרי לתשובה חיובית לזה ייחלתי, אך פרופ' ק. סירב לקבל את תשובתי המידית. הוא דרש ממני לחשוב שוב ולהחליט יחד עם יוסקה והילדים ולמחרת לשלוח לו הודעה בפלאפון את החלטתינו והוא יתארגן בהתאם.
בזמן אירגון הניירת והמתנת יוסקה בחוץ הבהיר לי פ.ק. מה משמעותו של אי הצלחתו של הניתוח? אי הצלחתו של ניתוח מעין זה, לא אוכל להחזיקו בבית ואצטרך להחזיקו בהוספיס.
זו פעם ראשונה שניפגשתי במושג הזה והסביר לי מה זה אומר.
הוספיס הוא מקום מיועד לחולי סרטן סופניים שנמצאים בתקופה האחרונה של חייהם.
אחרי שיחה ארוכה שהיתנהלה ביני לבין יוסקה על סיכוי הצלחתו של הניתוח והשלכותיו , הגענו למסקנה חד משמעית שהייתה ידועה לנו מראש לפני בקשתו של פ.ק.
ללכת על הניתוח למרות הסיכויים האפסיים שנתן להצלחתו.

למחרת בשעה 7.00 בבוקר שלחתי הודעה בפלאפון לפרופ' ק . בזו הלשון:

פרופ' קלאוזנר בוקר טוב!

לאחר דיון משפחתי החלטנו פה אחד שיוסקה יעבור את הניתוח. אנו סומכים עליך בעיניים עצומות שתעשה הכל על מנת לגאול אותו מיסוריו . ושה' יעזור לנו.

גלית ויוסי סלע

בטחנו בה' ובטחנו בפ.ק.

בתאריך 9.2.08 עבר יוסק'ה לבית חולים מדיקל סנטר בהרצלייה לצורך הניתוח. ביום המחרת, ב 10.2.08 הצליח מוסקו, חברו הטוב, לשכנע את הוועד להחתים את יוסק'ה על יציאה לפנסיה מוקדמת לפני כניסתו לניתוח. יוסי התרגש מאוד..

לפני הניתוח יוסק'ה נישק את ידי וביקש סליחה והרגשתי את הפחד שלו. ואני הייתי כולי מלאה כאב ופחד, אך ידעתי שהפרופ' קלאוזנר יעשה הכול כדי להציל אותו, אין עוד רופאים כמוהו בעלי ערכים נעלים.הוא המלאך שלנו .כל השעות של הניתוח קראתי תהילים ושידרתי לפ.ק. טלאפתית שלא יוותר .
אחרי הניתוח הסביר לנו הפרופ' קלאוזנר מה התרחש בתוך גופו של יוסק'ה. לפי הפרופ' קלאוזנר, היה טירוף מערכות בכל האברים הנמצאים בבטן: כל אבר שינה את מקומו המקורי, דבר שהקשה על הפרופ' קלאוזנר לאתר את החסימה. לכן היה צריך קודם כול להחזיר כל אבר למקומו, ובמילים אחרות בקיצור צריך לשחזר ולברוא את יוסק'ה מחדש. כמעט שהתייאש והיה סוגר אותו בחזרה, אך לא ויתר וביצע את הניתוח על הצד הטוב ביותר למרות הקשיים. כשהפרופ' קלאוזנר סיפר לי את כל זה חשתי שהוא הפך לחלק ממני, הוא השיב לי את יוסק'ה שלי, הציל את חייו. לא ידעתי כיצד לגמול לו על מעשהו האצילי הזה.

הישתחרר יוסקה מבית החולים בתאריך 18.2.08

ב־24.2.08 הגענו לפרופ' קלאוזנר לביקורת והוא כתב מכתב לפרופ' אדרקה.

אחרי הניתוח יוסק'ה החל להרגיש כאבים במותניים ובאשכים, מיפוי עצמות ואולטרה־סאונד באשכים הראו שהכול תקין. למרות זאת הכאבים החמירו והלכו. צלצלתי לפרופ' קלאוזנר והוא המליץ על אולטרה־סאונד של דרכי השתן.
הבדיקה הצביעה על התרחבות קלה של הגביעים ואגן הכליה השמאלית – הידרונפרוזיס.
כליה ימנית תקינה.
בתאריך 25.3.08 החל בטיפול הכימותרפי ארביטוקס עם C.P.T.11 ו־5fu .

יום הולדת ה-30 לבננו אריק וכלתנו תמר .

בתאריך 2.4.08 בדק את יוסק'ה הד"ר זוהר דותן, מנהל השירות לאורולוגיה־אונקולוגיה, וכתב לפרופ' אדרקה שאין צורך בניקוז הכליה מכיוון שהחל טיפול כימותרפי לפני שבועיים ויכול להיות שיחול שיפור בכליה בעקבות הטיפול. ביקש להישאר במעקב.
הטיפולים התישו את יוסק'ה, החלטנו לצאת להיתאורר בחול לפי הלו"ז של הטיפולים.
בתאריך 27.4.08 טסנו לרומניה עד 4.5.08. במהלך הטיול הזה כאביו היו בלתי נסבלים והוא פשוט סבל מכאבי תופת. ניסיתי להקל עליו את הכאבים ואני בעצמי נלחצתי. זה היה הטיול האחרון שלנו.

בתאריך 28.5.08 ביצע יוסק'ה בדיקת אולטרה־סאונד כליות וטומוגרפיה ממוחשבת סי־טי לחזה ולבטן עם חומר ניגוד. האולטרה־סאונד הצביע על שיפור בהרחבה משמאל, עם הרחבה מינימאלית של הגביעים. בדיקת הטומוגרפיה הממוחשבת הראתה ללא שינוי בבטן וגדילה קלה בממצאי הראות.
יוסק'ה המשיך להתלונן על כאבים בעצם הזנב שמקרינים לשתי הרגליים גם לאחר טיפול ה־19 בארביטוקס. גם בדיקות הדם לא היו טובות ולא אִפשרו לו לקבל את הטיפולים בזמן.
בתאריך 12.6.08 ביצע דופלר עקב נפיחות ברגל ימין שהצביעה על פקקת מלאה משמאל ופקקת חלקית בווריד הפיפליטיאלי מימין. מינון הקלקסן הועלה ל־80 מ"ג פעמיים ביום. יוסק'ה כעס כמובן.
ב־22.7.08 בדיקת הטומוגרפיה הממוחשבת לחזה ולבטן ללא שינוי מבדיקה קודמת.
בתאריך 25.9.08 עבר יוסק'ה בדיקת סי־טי שתוצאותיה הצביעו על ממצאים חדשים בדופן של המעי הדק החשודים לפיזור.
כבר ניסיתי לקבוע תור אצל פרופ' קלאוזנר. כמה שיותר מהר, אך קוקי מזכירתו של הפרופ' קלאוזנר לא יכולה להקדים לנו תור לייעוץ בלי לשוחח עם הפרופ' קלאוזנר. הפרופ' קלאוזנר ביקש ממני חוות דעת עדכנית של פרופ' אדרקה לגבי מצבו של יוסק'ה ואשלח לו את החומר לעיון. בתאריך 5.11.08 נסעתי למרפאה, מסרתי את כל החומר שדרש: חוות דעת על מצבו של יוסק'ה ואנטרוגרפיה שביצע ב־4.11.08 שהצביעה על גוש של כ־2.2 ס"מ קדמית לכליה הימנית, מערב את לולאת המעי הדק הסמוכה. כמו כן מלאות בין לולאות המעי הדק בבטן הימנית אמצעי גדלו. כמו כן הודגמה הרחבת לולאות הקולון עד לכפף הטחול עם תוכן רב בתוכה. מיד מתחת לכפף הטחול מודגמת היצרות של הקולון.

בינתיים המשיך יוסק'ה בטיפולים בתקווה שהמצב ישתפר, אך הכאבים רק התעצמו וגברו. ב־9.11.08 עבר בדיקת קולונוסקופיה שהצביעה שאין חסימה במעי הגס.
הפרופ' קלאוזנר ציין באוזניי מפורשות שייגע בו רק למטרת הצלת חיים, משמע רק אם תהיה לו חסימה מוחלטת.
בתאריך 7.12.08 עבר יוסק'ה צילום בעמידה ובשכיבה שהצביע על פלסי אוויר נוזל נצפים בצורה מפושטת בבטן, כולל באזור האגן – והתמונה יכולה להתאים לחסימת מעי חלקית ונראה שמדובר בלולאות מעי דק.

יוסק'ה המשיך לכאוב ולהתלונן על כאבים. כאבי בטן, התכווצויות וגזים – בורבוריגמי. תדירות הכאבים עלתה, ולפי המלצתו של הפרופ' קלאוזנר עברנו לאוכל רך. פ.ק. ביקש ממזכירתו שלא תזמין אותנו לביקור ללא אישורו וכאן הבנתי
שפ.ק. מתחמק ממני. הוא לא רצה שאשלם כסף עבור יעוץ ברגע שהוא יודע שלא יכול לעזור. כל פעם שפניתי אליו ביקש שאשאיר לו את החומר לעיון והוא יחזור אלי.המשכתי לנדנד לפ.ק. נסעתי למרפאתו והשארתי את תוצאות הקולנוסקופיה למזכירתו קוקי בתיקווה שיחזור אלי עם תשובה חיובית.
אחרי יומיים צילצל הטלפון מעבר לקו היה פרופ' ק. בשומעי את קולו קיוויתי שאשמע בשורה טובה, אך פ.ק. ציין שאין חסימת מעי ואינו יכול לגעת בו.הסרטן משדרג את עצמו ומכה בנו שוב. הפעם מכה בנו מכה מוחצת .

בשומעי זאת מסך שחור ירד לפני .

התיסכול וחוסר האונים, אבנו אותי.

שתיקתי הרעידה את גופי

וליבי פעם בחזקה שאין מושיע.

כאן ניטמנה תיקוותינו.

יוסי המשיך לכאוב ולמרות זאת המשכנו את הטיפולים. ראיתי לנכון לכתוב לפרופ' קלאוזנר מכתב שבו אביע את תודתי לו על מה שעשה למעננו ואתאר לו את מצבנו כעת, אולי ימצא דרך עקיפה לפתרון. הנה העתק המכתב.

14/12/2008

לפרופ' קלאוזנר היקר!

מילים לא יספיקו על־מנת להביע את תודתי העמוקה.
מילים לא יוכלו לתאר את עזרתך ברגעי כאב, חוסר ודאות, תחושה קשה של
תלות, חוסר־תקווה ופחד.

פרופ' קלאוזנר,

גילית כלפינו יחס אישי ומסור, הפגנת בקיאות, מקצועיות רבה ונטעת בליבנו הבזקים של תקווה. במהרה נהפכת לחלק בלתי נפרד ממשפחתי, ובזכותך נגאל אישי היקר פעמיים מספר!

הענקת לו חיים של איכות במשך שלוש שנים!

בלעדיך זה לא היה יכול לקרות. לכן, פינה חמה שמורה לך בליבי.

על כל אלה ויותר, מודה אני לך יום־יום, ומברכת אותך בכל הברכות הטובות!

עתה, ברגעים אלו ממש, דמעות חונקות את גרוני מפני שאנו ניצבים שוב בחוסר ודאות, תחושה קשה של תלות, חוסר אונים, פחד ואין תקווה.

מבינה אני שקצרה ידך מלהושיע. נשארת אני בכאבי, מגששת באפלה, מלאה פחד וחרדה מן המחר: מה יביא עימו?

אינני מוותרת למרות הכל – אמשיך לעודד, להעניק, לטפח מחשבות חיוביות, נמנעת אני מלהכנע למחשבה כי עולמי עלול לקרוס.

למרות שקצרה ידך מלהושיע במצבו הנוכחי, בטוחה וסמוכה אני שתושיעו

בשעת הצורך!

תודה מעומק לבי על הכל.גלית סלע

נ.ב יוסק'ה ממשיך בטיפולים + תזונה נוזלית בלבד. טיפול בכאבים: זריקות וולטרן +ספספלג'ין. במידה ולא ישפיעו הוולטרן־ אוקסיקוד. לפי הוראותיו של פרופ' אדרקה. מחודש 9.08 יוסקה מתקשה לאכול מה שאבה ליבו והתזונה הלכה ונעשית נוזלית בלבד.

למרות הסבריו של פרופ' קלאוזנר שהן רציונאליים בהחלט ומבינה את משמעותן הרפואית, חשתי שבגד בי ובאימון בו נתתי, כי הוא היה משענתי היחידה בהצלת יוסקה.
מערכת הרגשית שלי סירבה לקבלם ובתוכי היתמלא כעס כלפי פרופ' קלאוזנר שלא נענה לבקשתי ולנתח את יוסקה. למרות שאני יודעת, מעריכה ומוקירה כל מה שעשה למענינו.
לא רציתי לראות את האדם הכי יקר לי גווע מול עיני ואני עומדת מולו חסרת אונים.

ההתרוצצויות בין בתי החולים במיון גברו והלכו ואין מושיע.
בתאריכים 22.12.08 – 23.12.08 אושפז יוסק'ה במיון כירורגיה באיכילוב, ובניסיון להקל על כאביו נפגשנו עם הד"ר יעקב גויכמן, היחיד שניסה לסייע ליוסק'ה כדי להקל עליו ולו במעט את כאביו שמתעצמים. הד"ר גויכמן העביר לו יציאתRT ממנה יצא תוכן צואתי נוזלי. הד"ר גויכמן ביקש לאשפז את יוסי בפנימית כדי לאזן אותו בכאב אך אני סירבתי.

כאבי הכליה החמירו, וב־31.12.08 אושפז יוסי במחלקה האורולוגית להכנסת נפרוסטום לכליה השמאלית. הוא שוחרר ב־2.1.09. אחרי הטיפול ה־38 בארביטוקס החליט יוסק'ה שהוא לא ממשיך יותר מכיוון שאין שיפור ומצבו הגופני שלו לא טוב.

המשכנו לנסוע לתל־השומר ונעזרנו בד"ר אלכסנדר ולר, מומחה לכאב ולשעבר מנהל ההוספיס בתל־השומר. העצות שנתן לי עזרו ליוסי בהרגעת הכאבים בכליה ובשריר לשעה־שעתיים ולא יותר. התחלנו לשלב מורפיום עם חומר בשם אמלה ולשים במָּקום הכואב. יוסי החל טיפול במדבקות להרגעת הכאבים. הכאבים היו כה עזים עד שהעלינו את המינון במדבקות בצורה מהירה מאוד.
הכאבים הלכו והתעצמו ,התקשה לתפקד בכלל, היתנהגותו השתנתה ,פירש את הדברים בצורה שונה והפוכה, רגליו התנפחו והחלו פצעי לחץ שלב ראשון.
ליבי דעך בראותי את התעצמות סיבלו של יוסקה ובתוכי הפניתי אצבע מאשימה כלפי פ.ק.

יוסק'ה החל להרגיש סחרחורות. אני פירשתי את זה תוצאת החולשה הגופנית והנפשית שלו, שהרי יוסק'ה הפסיק לאכול מזון מוצק ומתקיים על מאכלים נוזליים בלבד. עם הזמן החלו להפריע לו חפצים שונים בעיניו, כמו הכוס שמונחת לפניו, כפית, פסלים שהוא חש כאילו נכנסים לתוך עיניו וכיו"ב.

בשל החמרת המצב פנינו לאחות תמר שתפנה בקשה לפרופ' אדרקה לבדוק את יוסק'ה. הפרופ' אדרקה המליץ לבצע סי־טי ראש. כעסתי מאוד על תמר וביקשתי שתמסור לו שיעשה כל מה שביכולתו כדי לאשפזו במחלקה האונקולוגית לביצוע סי־טי ראש ואיזון כאב. ואכן ב־29.1.09, באשפוז שנמשך מ־27.1.09 עד 9.2.09 במחלקה האונקולוגית, עבר יוסק'ה בדיקת סי־טי ראש והתוצאה לא איחרה לבוא.
תהליכים תופסי מקום ברקמת המוח, באונה האוקסיפיטלית הימנית חשודים לפיזור משני, הגדול והבולט מביניהם מערב את הורמיס וגורם ללחץ על החדר הרביעי ומצר אותו.
לאור התוצאות העגומות המליצו לבצע 10 הקרנות לכל הראש.
יודעת אני שמבצעים בדרך כלל הקרנות ממוקדים בראש ולא לכל הראש, לכן התנגדתי להקרנות בכל הראש בגלל מצבו הנתון של יוסקה. פחדתי שיגרם נזק בלתי הפיך. נכנסתי לסערת רגשות איומה וארובות עיני נפתחו ומיררתי בבכי והתמלאתי שינאה וקינאה כלפי המחלה הארורה הזאת שמצליחה לכבוש אותו את כולו ולא פסחה על ראשו.לא די בסבלנו.
ולא הפסקתי בליבי להפנות אצבע מאשימה כלפי פ.ק.
בתוכי התחולל קונפליקט בין מערכת המנטאלית , שכלית שמייצגת את העובדות הקיימות לבין המערכת האמונוציונאלית הרגשית שמתקשה לראות את ייסוריו של אישי היקר.
חוסר היכולות שלי, חוסר האונים לשנות את המצב הקיים ולשפרו הביא אותי לא רק להפנות אצבע מאשימה כלפי פ.ק., גם כלפי עצמי הפניתי אצבע מאשימה שלא הצלחתי לשכנע את פ.ק.
ייסורי מצפון הופיעו אצלי לגבי תחושותי כלפי פ.ק. וכלפי יוסקה שלא עשיתי די בכדי למנוע את ייסוריו.
חיבקתי את יוסקה שלי בחוזקה ומיררתי בבכי .נישארנו רק שנינו ביחד
לבד בייסורינו ואין מושיע . דלתות הישועה ננעלו ואין מעבר.
דר' רעיה לבוביץ זימנה אותי לשיחה. הקשיבה בסבלנות לחששותי ולשאלותי וסיפקה לי אינפורמציה , מקצועית ,עינינית וממוקדת וכך הצליחה להבהיר לי את חשיבות ההקרנות למרות מצבו הנתון.
קיבל 5 הקרנות מרוכזות כלל־מוחיות שסיים ב־8.2.09. יוסקה הגיב יפה להקרנות ושמחתי שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. לאחר ההקרנות קיבל סטריודים.
יוסי החל לקבל מדבקות דורוג'סיק ואקטיק.
לאור מצבו הרופאים המליצו לשחררו ישר להוספיס בתל השומר.
החלטתי הייתה כל הזמן שיוסקה שלי בהכרה אעניק לו בבית את כל התנאים על מנת שיהנה
מאווירה ביתית ונוחה כמה שניתן, לכן ביקשתי שיספקו לנו שירותי הוספיס בית. בנוסף יוסקה לא רצה לשמוע על בתי חולים ועל כמה וכמה על הוספיס שידוע שזו התחנה האחרונה . בתוך תוכו ובתוך תוכי הייתה ההרגשה שתבוא הישועה למרות המציאות הקשה והאכזרית שאנו נימצאים בה.
אין הוספיס בית בשירותי מכבי אשדוד, אך הציעו לנו את צוות טיפולי בית עד שעה 12.00 בצהריים, במקום 24 שעות ביממה .
צוות הטיפולי לא יכל לתת מענה הולם למצבו של יוסקה, אך עשו כל מה שביכולתם בתנאים הקיימים לרשותם כדי לסייע לנו , מאידך הצלחתי להשיג הוספיס בית שמנוהל ע"י דר' צבר שעובד בשירותי כללית בשרון. על מנת לזכות בשירותיו האחות טניה מצוות טיפולי בית תיווכה ביני לבין הוספיס באר שבע על מנת שמכבי תכיר בו ויוכל לספק לנו את שירותיו.

זכינו בצוות מלאכים שלישי והוא דר' צבר ואחות דורית, להבדיל מהמלאכים הקודמים שנשלחו להאריך את חיי יוסקה על פני האדמה, דר' צבר ואחות דורית נישלחו כדי להושיעו מכאבי התופת. הם נהיו לנו למשענת בכל היממה וברגעים הקשים ביותר.

במהרה מינון המדבקות עלה בקצב מהיר מאד ולא הייתה ברירה אלא לעבור אל המשאבה עם המורפיום המסופקת על ידי הום קיור.
יוסקה היה מחובר למורפיום לכאבים, אינפוזיה להספקת נוזלים , לניפרוסטום (שקית שמנקזת את השתן ישר מן הכליה ) ומחובר לזונדה לריקון ההפרשות שבקיבה.
עם כל המצב המתואר יוסקה רצה לצאת לטייל בכיסא גלגלים מחובר למורפיום, לאינפוזיה לזונדה והניפרוסטום.
בחג פורים צחקתי עם יוסקה ואמרתי לו מה ? אתה מחופש לפילפילון? (בגלל הזונדה)
הוא השיב לי: לא, אני רוצה להיתחפש לקצב . פנה לאחותו סוזי וביקש ממנה לקנות לו פאה בלודינית .
שאלתי אותו : לשם מה פאה אם אתה מתחפש לקצב ?
כי היו לו א, ב, וג שתבעו אותו על אונס והטרדה מינית .
בנוסף ביקשנו מסוזי אחותו שתיקנה קונדומים על מנת לנפח אותם וניכתוב עליהם
א , ב , ג .

איפרתי את יוסקה ,שמתי לו את הפאה הבלודינית וקישטתי אותו בתכשיטי כסף יפים והוא עזר לי לנפח את הקונדומים והצטלמנו ביחד . ביום הזה לא הפסקנו לצחוק. זו השנה הראשונה בחייו שביקש להתחפש. הוא רצה לעודד את עצמו ואותנו.

תוך כדי צחוק רצתי לשירותים והתפרצתי בבכי אטום שלא ישמע אותי בוכה .

יאיר בן חור

מחודש 9.08 קו מחשבותיו הישתנו , הוא הבין דברים שלא הבינם קודם לכן ולא הפסיק
לתת לי מטלות: תבטיחי שתסדרי את הדירה כמו שרצית.
תבטיחי לי שתטפלי בעצמך , תבני לך חיים חדשים, אני דואג לך גלית.

יוסקה פנה אלי ואמר : אני אספר לך למה התעקשתי לקנות את הדירה עם הנוף לים?
זו מתנה ממני אליך. אני רוצה שתזכירי אותי שעשיתי משהו טוב להבדיל מכל המהלכים האחרים שביצעתי .במבטיך לים הפתוח הפרוש לכף ידך, זכרי אותי!
זיכרי! כל הזמן אהבתי אותך ולא הפסקתי לאהוב אותך.

גלית, אני באמת אוהב אותך.

הוא חש מחנק בבית. הוא רצה להמשיך לטייל . ניסיתי לארגן לו הפלגה בחג הפסח, אך לא הצלחתי למצוא רופא שיתלווה אלינו. רמת הכאב עלתה וכך רמת המינון של המורפיום בקצב מהיר מאד. כמה ימים לפני חג הפסח ביקש ממני שניצא לטייל .הוא ביקש שאקח אותו לפארק רמת גן.

נסענו לפארק רמת גן טיילנו ישבנו בבית הקפה שבכניסה לפארק ושבנו הביתה . וזה היה הטיול האחרון שלנו .

יאיר בן חור

הכאבים הלכו והתגברו, כאבי הראש שבו, ואיתם הסחרחרות .

בחג הפסח הלחץ בראש גבר ופנה אלי שאזעיק את דר' צבר.

דר' צבר הנחה אותי כיצד אעלה מינון המורפיום וכך הקלו על הכאבים .

בהניחו כף ידו בכף ידי פנה אלי ואמר : גלית אני פוחד.

למחרת יוסקה פנה אלי ודרש שאקח אותו להוספיס.

גלית, קחי אותי להוספיס אני כבר יודע מהו הסוף שלי.

ב-13.4.09 הגענו להוספיס בשעה 14.00

ב- 14.4.09 בלילה איבד את הכרתו

וב- 15.4.09 בשעה 10.00 בבוקר

יוסקה נשם שלוש נשימות רכות,

דימעה זלגה מעיניו השמאלית

ו השיב את נישמתו לבורא.

---