מכתבים
אבא , אני כאן כדי לומר לך תודה .
תודה על מה שהיית ועל הזכות להיות הבן שלך .
בין עבודת המשמרת הקשה ושירות המילואים , מצאת את הזמן לבלות ,לעשות איתנו גם קצת שיעורים
ובעיקר לשחק איתנו הילדים , פשוט להיות אבא.
את משחקי הכדור, הכדורגל והכדורסל הראשונים ואת שיעורי הטניס המתקדמים למדנו בזכותך ואיתך.
הפגנת ידע היסטורי נרחב בידיעת הארץ והעולם, בפיתרון תרגילים בחשבון, כל אילו היו לנו כעזר רב.
היית סבא מושלם, מצחיק ומדהים כאחד לשון, גם כשהאפלה החלה מתפשטת אט אט בחייך .
ואתה אבא לא זכית לנצח את המחלה . .
דמותך היא דוגמא ומופת "עמוד אש" המוביל את דרכי בחשיכה.
בעזרה שהענקת לאימא , בחלוקת הנטל בבית בעצמאות שלך בענווה שלך בהומור שלך בילד שתמיד היה בך.
בדרך כלל שמשתמשים במונח "ניצח את המחלה" מתכוונים לזה שהאדם אינו נושא את המחלה עימו והוא בריא , השימוש במונח הזה בהקשר של מחלת הסרטן הוא שגוי ומטעה .
חולה במחלת זו מקבל רק זמן שאול וקצוב ממש כמו תוספת זמן במשחק כדורגל שכל כך אהבת.
המשחק למעשה כבר נגמר אבל נשארים לשחק עוד קצת על זמן "פציעות" "הקרנות" "טיפולים" כאבי תופת" "רעב" חוסר בשינה"
ואתה אבא לא זכית לנצח את המחלה . .
לפעמים זה יקח מספר ימים, שבועות , חודשיים, שלושה ואף מספר שנים, אך היא תחזור ותתקוף את האדם במלא עוצמתה ואכזריותה ואז המשרוקית תונח על שפתיו של השופט ושריקה חדה צורמת וחד משמעית תישמע , תפלח היא את האוויר , את נפשנו . . .ותסיים את המשחק.
לא זכיתם לימים רבים של חסד מתחילתה . . .למרות הטיפולים המתקדמים ביותר , המאבק הרואי של
אימא ושלך .. הזן של המחלה שהוגדר "בינוני" התברר כאלים ותקיף בגופך הזך והטהר.
אחרי כל מכה שהנחיתו המלאכים בחלוקים הירוקים השיבה היא במכה אחת אפיים.
והאמן לי אבא אתה לא נצחת את המחלה אתה הבסת אותה.
גם שכלו כל כוחותך גם שהכאבים והרעב הדירו שינה מעינך , שלא היתה תקווה ואפסו סיכוייך
הצלחת לכל אורך הדרך לראות את האור , אותו אנו מתקשים לראות יום יום : אהבת החיים והוקרתם.
" כוס החיים " אותה מתנת אל שאנו מבזים יום אחר יום, בחרת אתה למלא עם הסליחה, הפשרה הענווה, ההומור ועם הילד שבך עליו שמרת . . מחייך בשובבות אין קץ .
אבא לא היה לך, את הטוב ביותר מכל דבר בחיים , , אבל יכולת לראות את הטוב ביותר, מכל דבר ולהינות ממנו.
אני גאה בך אבא , אני גאה בך אימא אני מצדיע לשניכם אתם הגיבורים שלי.
בנך שוקי האוהב והמתגעגע .25.3.2010